מאגר סיפורי מורשת

חייה של סבתא נעמי מילדות ועד לחתונה של שמונה ימים

שמי נעמה וכך כתוב בתעודת הזהות השם שונה בארץ לנעמי. נולדתי בתימן בשנת 1945 הרביעית בילדים. במשפחה עשרה אחים נוספים 5 נולדו בתימן ו-6 נולדו בארץ, כל אחד טיפל בשני, היינו משפחה מאוחדת.

ילדות

עלינו לארץ בשנת 1949 בעליית כנפי נשרים, שנה אחרי קום המדינה, אמי עלתה בהריון בתחילה גרנו באוהלים ואז עברנו לגור בבית של חדר וחצי עם 6 אחים ואחר כך אמא ילדה עוד 5 ילדים.  ישנו ראש וזנב במיטות שקיבלנו מהסוכנות. למרות הצפיפות זה זכור לי כחוויה נפלאה היתה שמחת חיים. הקפדתי לעזור לאמא, לבשל, לכבס, לשמור על האחים. בשעות הפנאי ביליתי במשחקים בחצר עם בנות השכונה שיחקנו 5 אבנים, קפיצה בחבל, מקל גדול מקל קטן, גולות, מחניים.

בחצר הבית היו לנו עיזים מהם חלבו חלב ותרנגולות שאותם שחטו ואכלו.

אבא של סבתא משמאל ושכן

גן הילדים שלי היה במבנה בריטי (שהוקם בתקופת המנדט ע"י הצבא הבריטי בראש העין  ושימש כבסיס תחמושת מרכזי) הגן שלי נקרא הגן האדום כי היה צבוע כולו בצבע אדום.

זכור לי שבתקופה הזו היו שמועות על חטיפות אבי שמר עלינו מאוד. ידוע לי שכשהגיעו לשכנע את אבי לשלוח את אחי ללמוד בישיבה, הוא סרב לכך בתוקף בגלל ששמע סיפורים על ילדים שיצאו לישיבות ואח"כ לא נמצאו. גם אני נזהרתי מאוד ויום אחד כשיצאתי מהגן עם אחי מחוץ לגן היה אדם עם אופנוע שרצה לחטוף אותי ואת אחי. מצאתי מסתור והוא לא הבין לאן הלכנו אחרי שהוא הלך חזרנו מהר  הביתה. גם כשהייתי תלמידת בית ספר בדרכי להביא את החלב בכד אלומיניום מהחלבן. עקב אחרי נהג מונית, ברחתי ממנו ועברתי דרך בית הספר. נפלתי בזמן המנוסה, זוכרת שבכיתי על החלב שנשפך אך אבי עודד אותי ושמח שהגעתי בשלום הביתה.

למדתי בבית הספר בית יעקב אז היו לימודים של בוקר לכיתות הנמוכות ולימודים של אחר הצהריים לכיתות הגבוהות. לכן עבדתי בבוקר ואחרי צהריים הלכתי ללמוד מאוד נהניתי להגיע לבית הספר. בתיכון למדתי בבית הספר אורח חיים בבני ברק גם אז המשכתי לעבוד בבוקר וללמוד אחר הצהריים כדי לספק למשפחתי את כל צרכיה.

סבתא מקבלת תעודת סיום

סבתא ואחותה

סבתא והאחים שלה

סבתא בבית הוריה

כך פגשתי את סבא

את בעלי עובדיה פגשתי באקראי בחתונה של בת הדוד שלי. הוא התחיל לדבר איתי בנוגע לחתונה של בת הדוד ושאל במה הוא יכול לעזור עניתי לו וכיוונתי אותו לבצע דברים שונים וכך תוך כדי שיחה נוצר הקשר ביננו. היו לנו מספר מפגשים שבסופם הציע לי נישואים. לאחר מכן הביא את המשפחה שלו לבית הורי וקבענו את החתונה לתאריך 26.6.1967 שבועיים אחרי מלחמת ששת הימים.

החתונה-שמונה ימים כמיטב המסורת התימנית

החתונה היתה שמונה ימים לפי המסורת התימנית ישנו ביטוי שנקרא נכנסת למנין אלו שמונה ימים שלפני החופה. לפי המסורת יום לפני החתונה עושים את טקס החינה החתן דואג לכיבוד ולמוהר(כסף).

החתונה היתה מתקיימת עד הבוקר. כל שמונת הימים החתן לא רואה את הכלה עד אחרי החופה. החופה היתה בבית של הכלה. הכלה מכוסה במטפחת לא שקופה. הרב מקדש ומוסר את היין. ואז מסירים את הכיסוי מפניה של הכלה. לאחר סיום שבע הברכות מלווים את החתן ואת הכלה בשירה ובריקודים מהבית של הכלה עד הבית של החתן הליכה של חצי שעה. הכלה מסרבת להיכנס לבית של החתן עד שישחטו לה כבש ואז היא היתה עוברת מעליו ונכנסת לבית החתן הטקס התקיים בחצר הבית כל מי שרצה לבוא לשמוח היה בא לשמח את החתן ואת הכלה עד אור הבוקר. היינו מחכים מתי תהיה החתונה הבאה כדי ללכת לרקוד ולשמוח. לא היו הזמנות לא היו תלונות של שכנים על הרעש כולם היו באים לשמח חתן וכלה.

סבתא בחתונתה

כך היה בחתונתי, התחתנו בחצר מאחורי הבית ברחבה שהיום נבנו בה גני ילדים. החתונה נמשכה שמונה ימים כל השכנים הגיעו להשתתף בשמחתנו. שמונה ימים חגגו בנפרד לי ולבעלי, ביום השמיני נפגשנו בחופה. לפני כניסתי לבית בעלי שחטו כבש ואני עברתי מעליו זה מנהג שהיה נהוג במחוז שלנו בתימן מחוז הסוואדים.

סבתא וסבא בחתונה עם המורה שלה וילדיה

סבתא בטיול עם המשפחה

אחרי החתונה היה לנו אטליז מכרנו עופות לימים החנות נסגרה. היום אני מתנדבת במסגרת "אזרחים ותיקים מתנדבים בקהילה". זהו פרויקט התנדבות שנועד להגביר את חשיבות הגיל השלישי בתחומים שונים ומגוונים. על מנת להיענות להעלאת איכות חייהם של האזרחים הותיקים באמצעות תעסוקה. האזרחים הותיקים מועסקים בהתנדבות בתחומים אשר קרובים לליבם. במסגרת הפרויקט אנחנו משמחים חולים, מכינים מאכלים תימנים ומחלקים ע"פ ההדרכה של רכזת הפרויקט הגברת צביה שמיר.

אנחנו גם משתתפים במוזאון מורשת יהדות תימן. במוזיאון קיים חומר תיעודי רב ותצוגה על הקהילה  היהודית בתימן בארץ ישראל הכוללת: מאות תעודות ותמונות, ספרי קודש, כתבי יד עתיקים, כלי בית, תלבושות וחפצי אומנות. במוזיאון קיים מרכז למידה בו מצויה ספרות עשירה העוסקת בהיסטוריה, ספרות, שירה, פולקלור ונושאים נוספים במורשת יהדות תימן. במוזאון הצגנו ריקודים של מסורת תימן בפני תיירים או סטודנטים מהאונברסיטה. כמובן שההנאה הגדולה והסיפוק הרב הוא לפנק את נכדיי בזלביות מדי יום שישי.

הזוית האישית

סבתא נעמי: הפעילות הייתה מעניינת נהנתי מאוד לשתף את שיראל בחוויות שהיו לי. היה כיף להפגש עם נכדתי וזה תורם הרבה ידע. חשוב שהפעילויות האלה יעברו הלאה.

שיראל סולימן: הפעילות הייתה מעניינת והיה לי כיף להיות עם סבתא שלי ואני רוצה שזה ימשך ומה שלא ידעתי עכשיו אני יודעת בזכות המפגש הזה ותודה רבה שבאת סבתא.