מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 בעיר חדרה, לעליזה ומרדכי (מוכֶה).

גרתי בזכרון יעקב עד גיל 5, ואז עברנו למושב חדש שהוקם "תלמי אלעזר".

לאחר כתה ט' עברתי למגמת לבורנטים ולמדתי 3 שנים עד סוף כתה י"'ב, במגמה מוגברת. בסיום  קיבלתי תעודת של לבורנטית תעשייתית. עם סיום לימודי התגייסתי לצבא ושרתתי שירות סודי ומעניין במשרד הביטחון. כחצי שנה לאחר שחרורי מהצבא נישאתי לבעלי עדי, בן יהודית ומרדכי, (שם חיבה מוכָה) כספי. אנחנו נשואים למעלה מ-47 שנים. נישאתי לעדי במרס 1970. נולדו לנו 2 בנות, והיום יש לנו מהן 3 נכדים מקסימים.

הסבה לעבודת חינוך והוראה

לאחר הלידות, העבודה כלבורנטית דרשה שעות רבות של עבודה לאורך היום. עדי גם עבד שעות רבות. לכן החלטתי לעשות הסבה להוראה. עבודת ההוראה בעבר אפשרה להיות זמן רב יותר עם בנותי. עבדתי בחינוך מיוחד בבי"ס "שפרירים", בקיבוץ גבעת חיים. במסגרת עבודת ההוראה בחינוך המיוחד, התחלתי במסע מרתק של שליחות, הנאה וזכות לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

ביה"ס "שפרירים"  הוקם ע"י בנימין שפריר ז"ל .בהקמת המסגרת החינוכית הגשים המנהל המיתולוגי את חזונו. הוא ניהל את ביה"ס עד פרישתו לגימלאות. ראויי לציין כי ניתנה לו יד חופשית להקים בי"ס כלבבו ולאור חזונו. לדעתי ובעיני אין למפעל חייו אח ורע בארץ. בי"ס היה מאוד מיוחד. היה לו ביקוש רב, עיני כל ההורים שילדיהם הזדקקו  לחינוך מיוחד נישאו אליו. ולא בכדי…….

עבודתי כמורה ב"שפרירים" היתה מקור לגאווה עבורי. לכל מורה ניתנה יד חופשית להוסיף גם מרעיונותיו הוא, כל זמן שזה שירת את טובת הילדים. בנימין בחר את המורים בביה"ס בקפידה רבה. הצוות היה רגיש, אוהב וקשוב לתלמידים. זכור לי משפט מפתח שנאמר ע"י בנימין שפריר ז"ל:  "אני בוחר מורים שעובדים על פי שמיעה, ולא לפי תווים", דהיינו מורים הפועלים מהלב, מהאינטואיציה וביצירתיות  ולא רק עחל פי הפדגוגיה הכתובה. יכול היה להיות מורה טוב ביותר עם המלצות חמות. אם לא היתה לו רגישות ופתיחות לתלמידים לא היה מקבלו. ועוד חזר ואמר :"התלמיד הזה, לא יכול אולי לעשות את "זה" ואת "זה", אבל נחזק את היכולת הטובה שלו בתחום מסויים ובה הוא יהיה הכי טוב!!!

אני אוסיף ואתן דוגמאות מהאני מאמין של בנימין שפריר. המורים לא לחצו על תלמידים ללמוד מקצועות, בהם היו חלשים (כמובן שהקפדנו ללמד את מקצועות הליבה). נתנו לתלמידים חום, אהבה, הגנה והרגשה הכי טובה. הם צמחו בהרגשה שהם מאוד חשובים ואהובים. אפשרנו להם עולם של אפשרויות בחירה. ההוכחה לכך הייתה שתלמידים שהגיעו שפופים ופגועים ממערכות לימודים שחוו בהם כשלונות והשפלות ובמהלך השהות זקפו קומה התחזקו וסיימו מאושרים והרבה פחות מתוסכלים. מסיבת סיום כתה י"ב הייתה גולת הכותרת להצלחת מימוש חזונו של בנימין שפריר ז"ל.

בי"ס זה עבר היום לאחריות משרד החינוך, הכל השתנה כולל צורת הלימודים וימים יגידו מהי השיטה המנצחת לילדים מיוחדים ומקסימים אלו.

הזוית האישית

הנכד גל: נהנתי מאוד להפגש עם סבתא רותי. למדתי ממנה על עבודתה. למדתי ממנה על קבלת ואהבת השונה והאחר.