מאגר סיפורי מורשת

העלייה מעירק בשנות ה- 50

נולדתי בשנת 1942 בעיראק, כשהייתי בת 9 בשנת 1951 עלינו לארץ. זכרונותי מעירק הם בעיקר שהייתה משמעת חזקה בבית. לא יצאנו לשחק עם חברים בחוץ. יצאנו רק עם משפחה לטייל. טיילנו בעיקר באזור נהר החידקל.

העלייה לישראל

עלינו מעיראק בשנת 1951.  זו הייתה העלייה הגדולה של יהודי עיראק במבצע עזרא ונחמיה. עלינו למטוס ונחתנו בקפריסין. בבוקר שוב עלינו למטוס והגענו לשער העלייה. נחתנו בשעות הערב היה מאד קשה ומבלבל כי ההורים לא ידעו מה לעשות. בבוקר הגיעו אנשים ממחלקת העליה ונתנו לנו תלושים כדי לקבל אוכל.

אחרי שבועיים נסענו לירושלים לשכונת תלפיות. בהתחלה לא היה לנו מים ולא חשמל. בהמשך עברנו לשכונת גאולה בירושלים. אבא שלי חיפש עבודה ולא מצא. הוא התחיל לעבוד אצל הדוד שלי בקיוסק. אבא שלי רשם אותי לבית ספר למל. הכניסו אותי לכיתה ג' ולא ידעתי כלום. לא את השפה, לא לקרוא ולא לכתוב. בהפסקות אף אחד לא התייחס אלי כי לא דיברתי בשפה שלהם. הרגשתי מאוד מושפלת. המורה החליטה לשנות לי את השם לעדנה. שנתיים ישבתי בכיתה לא ידעתי את השפה ולא התקדמתי בקריאה וכתיבה. הייתי מאד בודדה.

המנהל קרא לאבא שלי שיוציא אותי מהבית ספר. עבדתי לבית-ספר לתפירה, לאט לאט התקדמתי ואז התחלתי לעבוד בקופת חולים. בהמשך התחתנתי יש לי בת וארבעה נכדים.

סיפורו של  חפץ יקר לי – ספל לקפה

יש לי מזכרת – ספל קפה, כוס קטנה שאני אוהבת. כשנולדתי אבא שלי קנה לאימא שלי מתנה, סט של 6 ספלי קפה. הוא הביא את זה מתנה לאימא שלי כמתנה ללידה. אחותי שמרה את הספלים ורק שני ספלים נשארו למזכרת, השאר נשברו. היא נתנה לי את זה למזכרת ועד היום אני שומרת על זה.

איך היינו מכינים קפה?

השתמשנו בכלי שנקרא פינג'ן. היינו שמים מים וקפה ומרתיחים על הגז באש נמוכה. כל הזמן היה צריך לערבב את זה כדי שלא יגלוש והקצף יישאר ואז מוזגים את  הקפה לאט לאט כדי שהקצף לא ישבר.

הזוית האישית

עדנה חכם: היה לי כיף עם  התלמידים מיטל וצחי נהניתי מאוד מהשעורים ליד המחשב ומהסיפורים שספרתי.

צחי: היה לי כיף לעבוד עם עדנה מאוד.

מיטל: היה לי כיף גם לעבוד עם עדנה.