מאגר סיפורי מורשת

סבא הגיע לארץ בשנת 1945 עם אחותו דורה. הוא היה בן 7 ודורה בת 5.

סבא מספר לנועה על החוויה שלו ממחנה העולים בשער העלייה

עם עלייתנו ארצה בשנת 1945, ממחנה העולים בשער העליה בחיפה, לקחו אותנו לכפר הנוער בן שמן. זה היה בדיוק בחופש פסח וילדים בודדים נשארו בכפר. אני לא ידעתי עברית ודיברתי רק יוגוסלבית וגרמנית, שפות שהילדים בכפר לא ידעו. למרות מגבלות השפה, הצלחנו לתקשר ולבלות את ימי החופשה הנותרים יחד. טפסנו על עצים, האכלנו שפנים והסתובבנו בכפר. כשילדים חזרו מהחופש, כולם חזרו ללימודים. אני הלכתי ישר לכיתה ב' ודורה הלכה לגן. לאט לאט למדנו עברית והשתלבתי עם כל הקבוצה. ( היינו כ – 30 ילדים) בכפר למדנו בבוקר ואחרי הצהריים עבדנו במשק חי, בגן ירק ושחקנו משחקים שהיום ילדים בכלל לא מכירים.

בתקופת מלחמת השחרור, החליטו לפנות אותנו מכפר הנוער בן שמן, שהיה בתוך סביבה ערבית. אני זוכר שלקחו אותנו באוטובוס משוריין בליווי של חיילים אנגלים, ששמרו עלינו כי עברנו בלוד ורמלה, ערים ערביות. הערבים זרקו עלינו אבנים, ובתור ילדים ספרנו אותם. הגענו למחנה של הצבא האנגלי, ליד נתניה. אותנו שמו בחדר האוכל שלהם.

יום אחד נפלה חתיכת סיד מהקיר, וראינו צבע. קלפנו את כל הקיר וראינו כל מיני ציורים מצחיקים על הצבא. כל הילדים באו של הכפר באו לראות את הציורים, וכמובן שהמדריכים צעקו ונתנו לנו עונש לסייד את כל הקיר מחדש!

מהמחנה עברנו למוסד נעורים ליד כפר ויתקין, שם שהינו משך כל מלחמת השחרור. זה היה מחנה של הצבא האנגלי, והם השאירו שם הרבה חומרי נפץ ואמצעי לחימה. אנחנו כילדים אספנו ושחקנו עם חומרי הנפץ,  עד שיום אחד מרוב משחקים התפוצץ חומר נפץ בידי אחד הילדים וקטע לו מספר אצבעות. מאז הפסקנו את כל המשחקים האלו. השהות ליד הים הייתה חדשה בשבילנו; גם להשתולל בחול, לשחות בים וגם לדוג דגים ולטגן אותם מיד. טיילנו הרבה באזור, הלכנו לנחל אלכסנדר ושם ראינו צבי ים גדולים שנמצאים שם עד היום. כמובן שלמדנו בבית הספר, ובנוסף לבית הספר היו שיעורי מוזיקה, עבודות יד, ציור ואמנות ממיטב המורים בארץ.

היינו נוכחים בשעה שהאנייה אלטלנה הגיעה למזח של כפר ויתקין, והחלה לפרוק נשק. שמענו מרחוק יריות והאנייה יצאה ללב הים. סיפרו לנו שהספיקו להוריד כלי נשק ששימשו את כוחותינו במלחמת השחרור. כשנגמרה המלחמה, חזרנו לכפר הנוער בן שמן.

הזוית האישית

נועה שרון: אני מאחלת לסבא המשך חיים בריאים ושמחים.