מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה דדון נולדתי במרוקו. עליתי לארץ בשנת 1963. בעקבות בעיות במרוקו נאלצנו לעלות לארץ ישראל. בדרך היו הרבה ביקורות מצבא צרפת, עברנו בשלום. הקליטה בארץ היתה קשה. אבי אהרון לא מצא עבודה. אמי שרה היתה עקרת בית. היה קשה להתקיים ממשכורת קטנה אבל תמיד הברכה הייתה בבית. כל הזמן היו אורחים ואימצנו את כל השכנים. תמיד עזרנו לכל מי שהיה זקוק אם זה בשלום בית ועזרה לזולת.

החוויה שהייתה לי בילדות – יילדתי את שכנתי

בגיל 12 עזרתי לשכנה וילדתי אותה וה' יתברך עזר לי ונולדה תינוקת. המתנו עד שהאמבולנס הגיע והפרמדיק שהיגיע היה בשוק והוא אמר לי כל הכבוד "לילדה שילדה ילדה" לתינוקת שנולדה נתנו את השם אילנה על שמי. הנושא חסד תמיד בלט במשפחה וזה תמיד היה בראש מעייננו.

סיפורים לשבת בהמשכים

אבא אהרון היה רגיל בשולחן שבת לספר סיפור שלא היה מסתיים באותה השבת ומחלק את זה לארבע שבתות על מנת שיהיה מתח ויהיה מעניין להגיע לשולחן שבת מהר ולא לחשוב לצאת לאף מקום. בין המנהגים שאמי שרה השרישה בנו במיוחד זה מנהג הפרשת חלה. אחרי שאפתה את החלות דאגה לחלק לכל השכנים ולמשפחה.

יש לציין שאחיות שלי אחת מנהלת בית ספר שפרשה אחרי ארבעים וחמש שנה שלעבודה של מסירות נפש לגבי כל התלמידים שלה והיום היא מדריכת כלות ושאר האחיות שלי כולן עוסקות בחסד בכל התחומים השונים והכי חשוב שהשרשנו את נושא החסד גם לנכדים. בעזרת ה" נשריש את נושא החסד גם לנינים וזה עובר מדור לדור עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

אילנה: הקשר ביני ובין אביעד התחזק. חשוב היה לי לספר לו על שורשיו ומסורת ישראל.

אביעד מזרחי: אני מודה לאילנה על שהקדישה לי מזמנה ובזכותה השתתפתי ולמדתי.