מאגר סיפורי מורשת

אני אבי קירשנר סבא של איתי עינבר – הנכד הכי הכי מקסים. אני משתתף עמו השנה בתכנית הקשר הרב דורי, מספר לו את סיפורי ויחד העלנו את  סיפור החוויה של תקופת חיי בקיבוץ אפיקים: 

בהיותי בכיתה ח' היו מבחני התאמה בכדי לדעת לאיזה מקצוע אני מתאים. מצאו שאני מתאים לבית ספר מיקצועי – המקום שנבחר היה בית הספר האזורי שבקיבוץ אפיקים. אני התגוררתי בקיבוץ דגניה א'. כשהגעתי לקיבוץ לא ידעתי דבר על הקיבוץ ועל החיים בקומונה. ההשתלבות עם ילדי הקיבוץ בתחילה היתה לי מאוד קשה וגם הגעגועים הביתה היקשו עלי, אבל לאט לאט השתלבתי בחיי הקיבוץ.

למדנו 5 ימים בשבוע ויום אחד הוקדש לעבודה בקיבוץ. יום העבודה השתנה משבוע לשבוע לפי צרכי הקיבוץ.פעם במדגה פעם בפלחה פעם בלול או במטבח או בקטיף בננות. העבודה לא היתה קלה, אבל האווירה כנער עירוני לעבוד עם הקיבוצניקים מאוד הלהיבה אותי.

חתונה בקיבוץ היתה תופעה בפני עצמה היא נערכה במדשאה הגדולה שליד חדר האוכל, היו אקורדיוניסטים שניגנו והקיבוצניקים פצחו בשירה וריקודים. האוכל היה טעים והשמחה אמיתית. פעם בשבוע הקרינו סרט וכל הקיבוץ היה מגיע וגם זה היה משהו יוצא דופן לעירוני שכמוני. גם הקרבה לים הכנרת ולנהר הירדן ששניהם שפעו אז במים תרמו לאווירה הכייפית של החיים בקיבוץ. כמעט מידי יום היינו משתכשכים במים בדרך חזרה מבית הספר.

יחד עם זאת אלו היו זמנים לא פשוטים – הסורים לא הפסיקו לירות עלינו מרמת הגולן וחלק לא מבוטל מזמנינו בילינו במקלטים. התקופה ההיא השאירה בי עד היום זכרונות ממש טובים למרות החיים הלא קלים שחוויתי אז.

הזוית האישית

סבא אבי קירשנר: אני יודע שהתקופה בקיבוץ עיצבה בי משהו מאוד חיובי שנשאר בי עד היום.