מאגר סיפורי מורשת

שנת 1944, כמעט סוף מלחמת עולם באירופה. הפתרון הסופי של גרמניה, לא הושלם, והשמדת כמה שיותר יהודים, עמד על הפרק של היטלר.

חג השבועות, מאי 1944. בעיירה קטנה בקרפטים (היום אוקראינה), הרבה משפחות יהודיות התכוננו לחג השבועות. קולות צחוק של ילדים נשמעו ברחובות העיר, אף אחד לא חשב שזה יכול לקרות.

משפחתי הייתה דתית עם מסורת יהודית רחבה. משפחתי, הכוללת את הורי ושני אחי – עקוב ושמשון [אחד בן 8 ,שני בן 6] – ילדים אשר גדלו עם מסורת יהודית ובית של הורים אוהבים. המשפחה גרה בעיר קטנה, הנקראת ברגסס, שבה בתי כנסת היו מפוארים וידועים.  ב- 1938, עם עזיבתה של צ'כוסלובקיה את אזור הקרפטים לפי הסכם שנקבע לאחרי מלחמת העולם הראשונה, השטח כולו הועבר להונגריה (היום אוקראינה).

הכול השתנה. בליל חג השבועות, נשמעו דפיקות חזקות בדלת המשפחה. לתוך הבית נכנסו שוטרים הונגרים, ובישרו על התכנסות של המשפחה למחרת הבוקר של יום החג לגטו ברגסס, שהיה ממוקם במרכז עיירה ליד בית הכנסת הגדול. לשם התחילו להעביר את כול היהודים של הסביבה, והכפרים של האזור.

אמי וילדיה הועברו לבית-חרושת ללבנים (בתור תחנת ביניים), כדי שלאחר מיכן יעמיסו אותם לקרונות של רכבות לבירקנאו. בזמן הזה אבי היה במחנות העבודה. הוא שרד את המלחמה. אמי חזרה ממחנה אושוויץ בלי הילדים, כי ביום הראשון של הגעתם לאושוויץ ד"ר מנגלה חילק את האנשים- ימינה או שמאלה. את אחי כנראה נשלח לכיוון המשרפות. בזיכרוני אמי תמיד הצניעה את הדברים, ולא רצתה לספר זוועות שעברה בתוך המחנה.

ב-1964- אמי נפטרה. באיזור כולו נותרו קהילות ויהודיות ספורות. הגימנסיות המפוארות ובתי הכנסת נלקחו מהקהילות, והופנו לאכסניות צבאיות. ביקורי לאחר שנים בבית קברות שם היתה חוויה עצובה ומתסכלת.

נכון להיום לכל יהודי יש את המדינה אליה הוא יכול לחזור ולהקים משפחה בה.

מצורפים תמונות של העיר, בו חיה משפחתי לפני השואה, שני אחיי שנשרפו בתאי הגזים ודודותיי שגם לא שרדו את הזוועות.

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר ויצמן בקריית מוצקין, 2016.