מאגר סיפורי מורשת

שני גינה גולשמיד, נולדתי בשנת 1940, בעיר בוקרשט ברומניה. עלינו לישראל בשנת 1950.

חגיגת הבת מצווה שלי

אני ילידת חודש פברואר והייתי עולה חדשה וגרתי עם הורי ואחי בצריף קטן של חדר אחד ללא מטבח וללא שירותים בזמן שבארץ היה משטר צנע כלומר כל מצרכי היסוד אפשר היה לרכוש רק כתמורת תלושים אשר חולקו פעם בחודש.

"מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל, פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מדיניות זו באה לידי ביטוי בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. היו גם הגבלות על כספים שניתן לקחת לחו"ל – אזרח ישראלי שיצא לחופשה באותה תקופה יכול לשאת עמו רק מעט דולרים. בהמשך עלו אף הצעות להגברת המדיניות בדמות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד.

עקב תנאים אלו וגם הורי שלא ידעו את המנהגים בארץ שנהוג שגם לבנות חוגגים בת מצווה הציעו שאני אזמין שתי חברות הכי טובות לצריף ואימא שלי אפתה עוגה על פתיליה בסיר פלא.

למחרת שהגעתי לכיתה המורה הודיעה לכל תלמידי הכיתה שלא יברכו אותי מכיוון שלא חגגתי את הבת מצווה עם כולם כפי שנהוג פה בארץ. כל חברי לא התייחסו להערת המחנכת והמשיכו לשחק איתי ולהזמין אותי לכל החגיגות שלהם.

לפני עשר שנים התקיים מפגש מחזור של 60 שנות קיומו של בית הספר היסודי שבו למדתי. הגעתי למפגש המחזור ופגשתי את כל חברי לכיתה. יחד העלנו זיכרונות מאותם ימים וכולנו צחקנו על הערת המחנכת בעקבות חגיגת הבת מצווה שלי.

בעקבות תקרית זו נדרתי נדר שבמידה ויהיו לי ילדים ונכדים אקפיד תמיד לחגוג ימי הולדת וכמובן חגיגות בת מצווה ובר מצווה. וכמובן אני מגשימה את נדרי  .

הזוית האישית

סבתא משתתפת פעם ראשונה בתוכנית הקשר הרב דורי ולא מפסיקה להתרגש ולספר על כך ולדבר על כך.