עליתי לארץ ממרוקו באניה בגיל שלוש. אמי עליזה, נישאה לאבי יעקב בגיל עשר! זאת כיון שבאותה תקופה, קרה לא אחת שהערבים המקומיים היו לוקחים נערות יהודיות ונישאים להם. כדי להנצל מגורל זה, ושלא להאבד מהעם היהודי, נישאו בנות רבות בגיל צעיר מאד עם בחורים מבוגרים והעיקר שתנשאנה לבחורים יהודיים. .
תחנתנו הראשונה בארץ היתה במגדל העמק, תחילה בצריף ולאחר מכן עברנו לבית. אנו עשרה ילדים: שש בנות וארבעה בנים. היינו משפחה שמחה, הרגשנו טוב עם ההורים.
בשלב מסויים עברנו לדרום הארץ, למושב ברוש. שם החל הקשר שלי עם חב"ד, קשר שנמשך עד היום. למדתי בבי"ס חב"ד בברוש, כתות א-ח, ומשם המשכתי לבי"ס תיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד. היו לי הרבה חברות, מעולם לא הייתי מבודדת.
את בעלי חיים הכרתי באוטובוס, בעלי גם עלה ממרוקו, ודבר ערבית ועברית כמוני, בעלי עבד כנהג משאית בצבא, נישאנו ב1973 התשל"ג, מאז משך 40 שנה אנו נשואים באושר. ההשגחה הפרטית הובילה אותנו לגור בנתיבות. יש לנו שלושה ילדים: אילן, אילנית ואורית, כולם נשואים, וב"ה יש לנו מהם תשעה נכדים. אילן, עובד בחברת החשמל, גר בעירנו נתיבות, אורית, גרה באשקלון מורה. אילנית גרה בחיפה, מורה בתיכון, רכזת ומכינה לבגרויות.
משך שלושים וחמש שנה עבדתי בגן חובה חב"ד בנתיבות לצידה של הגננת המיוחדת והנודעת גב' מלכה אמיתי. בגן מלבד התוכנית השגרתית של כל גן עירוני ותוכניות משרד החינוך, היו פעילויות יחודיות, ערכים בהתאם לחב"ד. יום יום מ 7:30 עד 4:30 נתתי את כל כולי בסבלנות לילדים, נשמתי חב"ד עם כל הלב לכל אחד.
האויר אותו נשמתי חלחל בתוכי, עד שלפני 22 שנה, קמתי ונסעתי עם קרובת משפחה ל-770 , בית מדרשו של הרבי מליובאויטש. נסענו קצת לפני ר"ה למשך כל חודש החגים. הכרתי שם אנשים מסוג אחר. גם בבית הורי היתה הכנסת אורחים רחבה, אבי היה פותח את ביתו לרוחה לכל עובר ושב, אפילו להבדיל לערבים. שם בשכונת קראון הייטס בניו יורק התארחנו אצל משפחה עם שלושה ילדים, הגרה בדירה קטנה, ובכל חג היו מלבדנו אורחים נוספים. בעלת הבית קבלה אותנו במאור פנים ובשמחה.
זכיתי לקבל מהרבי במעמד "חלוקת הדולרים" 10 דולר לברכה, כמו כל האורחים הרבים שבאו מארץ הקודש. נתתי חלק מהדולרים לילדי לסגולה ולשמירה. גם מופת קטן התרחש עימי. בזמן שהותנו אצל הרבי בניו יורק, בחול המועד סוכות, התחתן בן משפחה בארץ. מבלי שאמרתי דבר לרבי, הרבי בחלוקת הדולרים נתן לי שני דולרים מיוחדים באמרו: "זה עבור החתן וזה עבור הכלה"… נדהמתי מרוח הקודש הגלויה.
מעגלי חיי ממשיכים לנוע סביב חב"ד, אני מעריכה ומוקירה מאד את אנשי חב"ד בכל מקום שהם. כשבִּתי נסעה למזרח הרחוק, התארחה כמובן בבית חב"ד המקומי, ושוב פגשה את הכנסת האורחים החמה של שליחי הרבי. לא מזמן נסעתי לבקר את בִּתִּי אילנית הגרה בצפון, במושב שאינו דתי כלל, סמוך לחיפה. השתתפנו בסעודה שלישית אצל שליח חב"ד, אנשים חמים ודואגים. שבחרו למסור חייהם עבור כלל ישראל, ונאלצים לשלוח ילדיהם בנסיעה ממושכת למוסדות לימוד דתיים מרוחקים.
ואם עסקנו בנסיעות, הרי שראוי להזכיר כי בכל נסיעה ולכל מקום לוקחת אני בתיק את ספר התהילים, ומשתדלת לקרוא בו בכל הזדמנות, בהמתנה בתור במרפאה, בבנק ובכל עת. לחמי ז"ל היתה חביבות מיוחדת לאמירת תהלים. הגננת מלכה, עימה עבדתי בגן, כפי שהזכרתי בתחילה, היתה מספרת לי על המראה המיוחד שחוותה כל בוקר. בדרכה לעבודה היתה עוברת ליד ביתו של חמי ברחוב חי הכהן בנתיבות, בית קרקע, סמוך למוסדות חב"ד. הוא היה יושב ואומר תהלים, וכפי שתארה זאת, אור מיוחד והדרת פנים נפלאה על פני חמי.
לסיום, חשוב לי לציין, כי כמי שעסקה שנים כה רבות בחינוך ילדי ישראל, ילדים זה ברכה, ילדים זה שמחה, שלא כפי שחושבים היום הצעירים, המסתפקים במשפחה מצומצמת. אחר כך כשמתבגרים, גם אם רוצים עוד ילדים, הרי שאחרנו את המועד.
מילון
"חלוקת דולרים"
זהו מעמד שבו כל מי שרצה לקבל ברכה מהרבי מליובאויטש עבר בתור לפני הרבי. הרבי היה מברך את כל אחד ונותן גם דולר, כדי שהמקבל יתן אותו לצדקה. בד"כ המקבל ראה בדולר זה סגולה וברכה ושמר עליו, ופדה את שוויו ונתן לצדקה.
ציטוטים
”"ילדים זה ברכה, ילדים זה שמחה"“
