מאגר סיפורי מורשת

שמי  רונית טובי (מרקנזון) נולדתי בתל אביב בשנת 1952 לד"ר יעקב ורבקה מרקנזון ז"ל.

גדלתי בתל אביב ברחוב בר כוכבא 23 ת"א בבית קטן עם גג רעפים הייתה לנו חצר עם תרנגולות וגידלנו שם תירס, היה עץ תות (שפרותיו הסגולים התפזרו בחצר ). בבית גרו סבא וסבתא שלי -חנה ושלום מרקנזון.

המשפחה של סבתא שלי הגיעה מברדיצ'ב  לארץ לצפת בשנת 1831 עלו לארץ ישראל. לאחר מכן עברו לירושלים שם הקים  סבא בית דפוס בעזרתו של ניסן ב"ק. משה מונטיפיורי תרם לו מכונת דפוס והוא הדפיס את העיתון "חבצלת". בנו ניסן ב"ק בנה בית כנסת בעיר העתיקה, ששמו היה "תפארת ישראל". את כיפת בית הכנסת תרם הקיסר פרנץ יוזף כשבא לבקר ראה שבית הכנסת ללא גג מיד תרם כסף לסיום הבנייה.

לפני שמשפחת ב"ק הגיעה לירושלים הם גרו בצפת ובשנת 1834 הקים ישראל ב"ק וניסן ב"ק משק חקלאי. היה זה הישוב הראשון שהוקם על ידי עולים יהודים בעת החדשה. בשנת 1837 היה רעש אדמה (רעידת אדמה) והוא נהרס ברעידת אדמה חזקה שהחריבה והרסה את כל המבנים. ישראל בק ניסה גם לפתח חווה חקלאית בהר מירון אבל הוא נכשל בכך, עד היום ישנן חורבות שקרויות חורבות בק. בסלון הגדול בבית, היו מרצפות מצוירות ומעוטרות מרצפות אלו היו מאוד מיוחדות והייתי משחקת עליהן קלאס.

כשהייתי בת שש עברנו לירושלים לשנתיים כשאבא שלי למד ועשה דוקטורט בביולוגיה.  גרנו אז בירושלים ירד שלג כבד .אחותי שלומית הצעירה ממני בשבע שנים נולדה בירושלים. ואז חזרנו לתל אביב התחלנו לבנות את הבית למדתי בבית הספר "הכרמל" ולאחר מכן בתיכון עירוני א'. כשהייתי בת 15 בכיתה ט' פרצה "מלחמת ששת הימים" וזאת לאחר תקופה ההמתנה שהייתה תקופה לא קלה הכנו מקלטים, הבנים נשלחו למלא שקי חול והבנות נשלחו להתנדבויות שונות.  אני הדבקתי דבק סלוטייפ בבית העיתונאים ע"ש סוקולב.

אני זוכרת שאבא שלי טייל בדיזינגוף וראה הרבה חיילים, צנחנים, שריונאים, חיילי חיל האוויר וכשהוא חזר הביתה הוא אמר לנו "מוזר לי אני מרגיש מלחמה" ולמחרת אכן פרצה "מלחמת ששת הימים". בתל אביב המלחמה לא ממש הורגשה כמו בערים ליד הגבול אלא שמענו מידי פעם אזעקות.

אני זוכרת כשירושלים שוחררה ידענו זאת עוד לפני שפורסם ברדיו מכיוון שדוד שלי שהיה בצבא סיפר לנו זאת. השיר של נעמי שמר  "ירושלים של זהב" קיבל משמעות אדירה אחרי השחרור. לאחר השחרור נסענו לטייל ברחבי ישראל הגדולה וכמובן היינו בכותל המערבי מערת המכפלה, הגולן, סיני ו"שארם השייח". הייתה אווירת ניצחון אלבומי ניצחון שמחה רבה על שחרור השטחים. אני למדתי בתיכון עירוני א'. בתל אביב הסתיימה שנת הלימודים של כיתה ט" והמשכתי בלימודים. בחופשת הקיץ עבדתי בדואר ביליתי בים ככול נערה ונער בגילי.

טיולים

מכיון שרכב לא היה לנו נרשמנו ל"חברה להגנת הטבע" ויצאנו לטייל במרחבי ישראל. הארץ כבר הייתה גדולה הטיולים היו מעניינים עם מדריכים ונקראו טיולי משפחה, מכיון שלא היו קשים או מפרכים. ביקרנו במצדה וטיולי טבע רבים היינו ברמת הגולן, בחברון, ירושלים, בכל טיול היו הסברים ומאוד נהנינו. אבל הכי טוב היה לחזור הביתה. המשכתי לכיתות גבוהות יותר וסיימתי את הלימודים כמובן עם תעודת בגרות. התכוננתי להתגייס לצבא ואכן בגיל 18 וחצי התגייסתי למשך 20 חודשים [ זה היה משך הגיוס אז ]. שירתי בבסיס חיל האוויר שנקרא אז בס"א 18 בצריפין השירות היה נחמד הייתי מגיעה הביתה.

ההכרות עם סבא

דודה שלי ודודה שלו הן היו חברות טובות (הבעלים שלהן עבדו יחד בחברת החשמל והן הכירו בינינו). לאחר מספר חודשים התחתנו בחנוכה גרנו בבת ים הייתה לנו חנות צעצועים.

סבתא רונית ביום נישואיה עם סבא

מלחמת יום הכיפורים

כשהגיעה ערב יום הכיפורים הלכנו לבית הכנסת בערב אנשים דיברו בניהם הייתה כבר אוירה של מלחמה. ואכן בבוקר התחילו לראות לפתע מכוניות נוסעות. בשתיים בצהריים נשמע האזעקה שפילחה את האוויר והפרה את קדושת יום הכיפורים. אני הייתי בהריון עם ביתי הגדולה חנית. אנשים החלו להתגייס למלחמה. גם סבא יוסי גויס וסרגתי לי כובע גרב . המלחמה נמשכה, חיילים נפלו הייתה אוירה קשה בארץ אבל בסופו של דבר המלחמה הסתיימה. היו לנו חללים רבים וברקע הוקמו ועדות חקירה פצועים שבוים ואוירת נכאים. באותה תקופה גרנו בבת ים ואז עברנו לחולון שם אמא שלי אסנת [ אמא של אביה] נולדה  עברנו לשכונת קריית בן גוריון ולקחנו חלק פעיל בבניית בית כנסת מרכזי. החלטנו לעזוב את חולון ולעבור לפ"ת. הסיבה למעבר הייתה חינוך הילדים בבתי הספר שיהיו לשביעות רצוננו. הבת הגדולה שלנו התחתנה [חנית עם מוטי] עברה לגור בעתניאל ואחר כך בכפר דרום. ליאת התחתנה עם דניאל עברה לגור ברבבה, יניב התחתן עם עינת.

לאט לאט הגיעו שאר הנכדים בלי עין הרע גם ההורים שלי [של אביה] התחתנו [אסנת ורפי] ועוד בקרוב הדודה הצעירה שלי תתחתן חיהל'ה עם דניאל. במהלך השנים נסענו מס פעמים לחו"ל היינו באנגליה, צרפת ,לונדון, גרמניה, איטליה, בלגיה, שוייץ, ארצות הברית, הונגרייה, ספרד, נורבגיה, שוודיה, רומא, פולין, פראג, איפילו עד הוואי הגענו.

הזוית האישית

סבתא רונית: "לימודים היו תמיד בראש העדיפות שלנו, הילדים חונכו תמיד לקבל ציונים טובים והשקיעו רבות".

זכריה: הכרתי את תולדותיה של סבתא רונית ואהבתי לעבוד עימה.