מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בטורקיה בעיר איזמיר, בשנת 1939. כשהייתי בת עשר עליתי לישראל בתאריך 4.1.1949. גדלתי ביפו ליד מגדל השעון בשכונת "השטח הגדול". בבית בהתחלה היינו 6 נפשות – אני, שני אחים שלי, הורי וסבתי.

 

אימי היתה עקרת בית ואבא שלי היה מוכר פלאפל ואני עזרתי לו. למדתי בבית ספר דתי בית יעקב בשכונת מנשייה שביפו. בילדותי אהבתי לשחק משחקי חצר כמו חמש אבנים, קלאס וקפיצה בחבל. היה קשה בארץ בתקופה שלאחר העלייה וגם לימוד השפה החדשה היה קשה. בהמשך אני הייתי המתורגמנית של אמא שלי ועזרתי לה לטפל בכל הסידורים מול מוסדות המדינה.

 

תמונה של סבתי על שני אחיה הקטנים (סבתי באמצע)

 

כשהייתי בת 8 בערך אבא שלי בא יום אחד ואמר: "אנחנו נוסעים לפלשתינה". התחלנו כבר להתארגן, וסבא וסבתא שלי באו איתנו. בהתחלה אחות אחת שהיא גדולה ממני נשארה בתורכיה ולא עלתה לארץ. לאחר כשנה היא עלתה וגרה איתנו לתקופה קצרה עד שהתחתנה. כולנו באנו ובנמל לקחו אותנו לאוניה שהייתה רחוקה בים. לקחו אותנו לאוניה בסירה, וכל הזמן אבי אמר לנו: "לא לזוז, אתם תיפלו" ונורא פחדתי (בגלל זה אני פוחדת עד היום משייט).  כשהגענו, עלינו על סולם לאוניה ואנשים עזרו לנו. באוניה הרבה אנשים הקיאו והיה צפוף. לבסוף הגענו לנמל חיפה.

 

כשירדנו מהאוניה נישקנו את אדמת ארץ הקודש, ריססו אותנו ב-ddt ושלחו אותנו לגור באוהלים במחנהעולים. בחורף אני זוכרת שהיו זורמים מים באוהל.החיים בארץאת אבא שלי שלחו לנקש עשבים ולעבוד עם טורייה. אבי לא היה מרוצה מהעבודה הזו ואמר לנו שלא טוב לו כאן. דודה שלי, שהיתה גרה ביפו, סיפרה לנו שביפו יש בתים ריקים שאנחנו יכולים לגור בהם ליד מגדל השעון ב"שטח הגדול".

 

כשגרנו שם הלכתי לבית ספר ואבי מצא עבודה. אימי לא ידעה עברית ולאחר שאני למדתי עברית עזרתי לאימי לטפל בנושאים שונים מול מוסדות המדינה. היא לקחה אותי לבנק ולמוסדות אחרים. אימי היתה אומרת לי בלדינוואני הייתי מדברת עם הפקידים בעברית. היינו צריכים להשיג חשמל ומים בבית ואני עזרתי.

 

לאחר מספר שנים הודיעו לנו שמסוכן לגור בבית שגרנו בו (לדעתי זה לא היה נכון כי אחר כך גרו שם אומנים) והעבירו אותנו לשכונת עג'מי ביפו. בהמשך כשגדלתי יצאתי לעבוד תוך כדי הלימודים כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הרגשתי כמו בשם של תנועת הנוער: "הנוער העובד והלומד".

 

תומר מספר על סבתו: הנוער העובד והלומד – "תנועת נוער שהוקמה בשנת 1924 בשם הנוער העובד, אך קיבלה את השם הזה בשנת 1959". "סבתי לא באמת הייתה בתנועת נוער. היא רק עבדה ולמדה בו זמנית. היא משתמשת בביטוי זה כי היא מרגישה שהיא הייתה נערה שעבדה ולמדה. עד היום מפריע לסבתי שהיא לא למדה הרבה בגלל שהייתה צריכה לעבוד. ביטויים שסבתא אומרת הרבה בכיתי, בכיתי וזכיתי – סבתא שלי סייעת בגן ילדים. הרבה פעמים ילדים אומרים שהם לא יצליחו במשימה או יפסידו במשחק. סבתא שלי מנחמת אותם ואומרת שהם עוד יכולים לזכות או להצליח". 

 

 

בגיל 16 וחצי היכרתי את סבא. הוא בדיוק השתחרר מהצבא. אני לא הייתי בצבא למרות שרציתי. אני התחתנתי לפני גיל הצבא, ואז, מי שהיתה מתחתנת לפני גיל צבא לא היה משרתת בצבא.משחקי שכונה

 

שיחקתי עם החברות שלי בשכונה ובבית הספר במשחקים קלאס, חבל קפיצה – אני הייתי ממש טובה במשחק הזה. עוד היינו משחקות בחמש אבנים, בגומי ובסבתא סורגת. היינו מייצרים כדור מסמרטוטים  ומשחקים בו.  היו לי חברות מבית הספר שקראו להן ברטה, פסיה, שרה ויהודית. בשכונה שיחקתי גם עם חברות ערביות מיפו. אז לא פחדנו לשחק גם עם שכנות ערביות.אני זוכרת שכנה ערבייה שהייתה קוראת לי מלמטה בשם " ג'רטנה".   

 

די.די.טי.(ddt) – (דיכלורו-דיפניל-טריכלורו-אתאן). חומר הדברה נגד מזיקים. נהגו לרסס עולים חדשים בחומר זה. חלק מהעולים חשבו שלהיות מרוסס ע"י מישהו בחומר זה זו פעולה משפילה. מחנה עולים – כשהעולים החדשים הגיעו לארץ הם התיישבו זמנית במחנה כזה.לדינו – שפה שהיהודים צאצאים למגורשי ספרד מדברים. ג'רטנה – סבתי אומרת שזה שכנה שערבית. טורייה – כלי לחפירה באדמה הדומה למעדר

 

תשע"ו