מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זכרונות ילדות ונעורים של רוחלה פדרמן

תמר ורחלה בטקס פתיחת הפרויקט
אני
הילדות זכורה לי כתקופה מאושרת. כילדים, גדלנו ללא כל דאגה, עם הרבה מאוד צחוק ושמחה ועטופים באהבה.

שמי רוחלה, אני גרה בתל אביב, אם לשתי בנות ובן וסבתא ל-5 נכדים וזה הסיפור שלי:

נולדתי בפתח תקווה, בבית חולים בלינסון ואמי תמיד סיפרה שכל כך מיהרתי להיוולד כך שאבא שלי לא הספיק להגיע לקצה המסדרון וקראו לו חזרה: נולדתי.

בשבע השנים הראשונות לחיי, גרנו הורי ואחותי הגדולה וכמובן אני התינוקת, במקום שנקרא גבעת עליה – שכונה שננטשה על ידי ערבים שברחו עם פרוץ מלחמת העצמאות ויושבה על ידי עולים חדשים שהגיעו מארצות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. שם הרחוב שגרתי בו היה המרפא (רחוב 66 בגלגולו הקודם) והוא נקרא כך כיוון שקישר בין שני בתי חולים: דונולו א' ודונולו ב'. זכור לי כי אבי עבד בבית חולים דונולו ב' ובעיקר זכורים לי הימים שאחרי משמרות הלילה שלו –  ימים שהיינו צריכים להיות בהם שקט מכיוון שהוא ישן בבקרים.

את הבית חלקנו עם עוד משפחה שהיו לה שני בנים בגילאים של אחותי ושלי. לנו היו שני חדרים ולהם היו שני חדרים ואת המטבח והשירותים חלקנו ביננו. באיזה שהוא שלב – אבא שלי בנה בעצמו מטבח וחדר רחצה שהיו רק שלנו.

%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d

אני וחבריי בגן הילדים  

לבית הייתה חצר מאוד גדולה וצמח בה עץ תות ענק ממין זכר שלא הניב פירות – אבל עדיין שימש אותנו בנאמנות: נהגנו לטפס עליו ואבי בנה לנו נדנדה שהשתלשלה ממנו. החצר הזו הייתה מגרש המשחקים של כולנו. היינו כעשר משפחות וכל הילדים היו בערך באותה שכבת גיל של אחותי ושלי כך שבילינו יחד כל הזמן.

המשחקים ששיחקנו בהם לא נקנו בחנויות, אם בכלל היו חנויות לצעצועים. כל המשחקים היו  פרי הדמיון שלנו כמו משחק שנקרא ים/יבשה – משחק שאיני מבינה היום איך נתנו לנו לשחק אותו: ציירנו מעגל ענק על האדמה שנחצה לשניים עבור שני שחקנים כל פעם. כל ילד בתורו היה זורק סכין על הקרקע ו"כובש" עוד חלקת אדמה. משחק נוסף נקרא צ'ואי – אין לי מושג מאין צץ השם –  בו היה מקל קצר מחודד בשני הקצוות, "מחבט" וגומה שחפרנו באדמה והיה צריך להכניס את המקל הקצר במינימום חבטות לגומה. משחק נוסף שזכור לי היה משחק בגוגואים (גלעיני משמש) שהיו יקרי המציאות אז – היינו צריכים להכניס את ה"גוגו" לגומה שחפרנו בעזרת נקישה עליו באמצעות הבוהן והאצבע והאחד שהצליח, זכה בכל  קופת הגוגואים, דבר שגרם להרבה " כאבי לב" ואכזבה מאחר והגוגואים היו יקרי מציאות.

גבעת עליה הייתה בנויה על צוק כורכר ולכן היו שם הרבה מערות. את אחת מהמערות האלה הפכנו למעין בית שני, עם וילון שנתפר על ידי אמא שלי אשר שימש כדלת הכניסה.

בחורף, לאחר שנסחפו לחוף כל מיני קרשים, חביות ואוצרות נוספים, נהגנו לאסוף הכל ולהביא לאותה מערה. בכלל, מעבר למשחקים וללימודים  ומכיוון שגרנו ממש בסמוך לחוף, אחד מהבילויים הכי מהנים היה הבילוי על החוף, בילוי שלגבי נגמר פעם בצורה מאוד לא נעימה. זכור לי שהייתי בערך בת 6 נסחפתי למערבולת ולמזלי הוציא אותי מישהו ממש לפני שטבעתי.

3

אחותי ואני בחוף הים

זכורות לי גם ארוחות החגים. גדלתי במשפחה חילונית לחלוטין אך חגגנו את החגים מכיוון שזו הייתה הזדמנות לבלות כולם יחד – כל המשפחה שהייתה מפוזרת ברחבי הארץ: כל אחד "תרם" תבשיל לארוחה ואני זוכרת שאימא הייתה קונה דגים חיים בשוק והם היו שוחים להנאתם בגיגית עד שהגיע הזמן להכין מהם דגים ממולאים….

חנוכה נחגג כמובן בהדלקת נרות, הכנת סופגניות ולביבות וכמובן משחק בסביבונים וקבלת דמי חנוכה סמליים.

פורים היה חג שתמיד חיכינו לו. אנא שלי, שהייתה מאוד יצירתית, תפרה לאחותי ולי תחפושות שונות מדי שנה: קאובוי, שוטרת, חיילת, ליצנית, סינית, יפנית וכו'. זכור לי אפילו שהיא התחפשה פעם למכשפה על מטאטא וממש רכבה על מטאטא ברחובות.

4

  אני מחופשת לבוקרת

בכלל, הילדות זכורה לי כתקופה מאושרת. כילדים, גדלנו ללא כל דאגה, עם הרבה מאוד צחוק ושמחה ועטופים באהבה.

מעבר לזכרונות אלה – זכורים לי המלחמות והמאבקים הצבאיים בין ישראל לשכנותיה. את רוב חיי ליוו מלחמות – כמו את כל אחד מבי הדור שלי ואת ההורים שלנו.

זה התחיל עם מלחמת סיני בשנת 1956. אני זוכרת שאבא שלי לא היה במשך תקופה ארוכה וכשהוא חזר, פחדתי להתקרב אליו מכיוון שלא זיהיתי אותו עם  שיער וזקן ארוכים.  זכורים לי בבהירות קרבות האוויר וההתלקחויות בין סוריה וישראל טרום מלחמת ששת  הימים בשנת 1967 כמו גם מילוי שקים בחול ים כדי להניח בכניסות לבתים.

אני התגייסתי לצבא כשנה לאחר מלחמת ששת הימים ושרתיי בחיל השריון. מיד לאחר התגייסותי, פרצה מלחמת ההתשה שנמשכה לכל אורך שרותי הצבאי וגם לאחר מכן.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. בערך כחצי שעה אחרי שנשמעה האזעקה דפקו בדלת שלנו ואימא שפתחה את הדלת , ראתה שני חיילים ואמרה לאבא שלי "צבי, באו לקחת אותך לצבא" ומיד נענתה: לא באנו לקחת את צבי, באנו לקחת את רחל" – היא כמעט והתעלפה מרוב הפתעה  (גם את אבא שלי לקחו לאחר שעה) והייתי במילואים כשלושה שבועות.

%d7%a6%d7%91%d7%90

אני במדים ואחותי לצידי

ילדותי ונעורי עברו בהמון טיולים בארץ. כל שבת נסענו לאזור אחר ולמדתי להכיר ולאהוב את הארץ דרך עיניו של אבי. הוא נהג להכין סקירה מקיפה  על המקומות שבהם תכננו לבקר ועברנו את  הארץ ממש לאורכה ולרוחבה  וכך למדתי המון על ישראל בעקבות הטיולים שלנו.

הזוית האישית

סבתא רוחלה: תמר שאלה אותי מה הרגשתי בזמן שהעליתי זיכרונות מהילדות, הבית ותקופת ההתבגרות. אני חייבת לציין שמאוד התרגשתי – גם אם לא הראיתי זאת. נזכרתי בדברים רבים – דברים שפשוט "קפצו" לנגד עיני ללא כל קשר כרונולוגי או סיפורי ביניהם , זיכרונות וסיפורים מהילדים שגרמו לי לריגוש והחזירו אותי הרבה שנים אחורה. אני מקווה שהצלחתי ולו במעט, להעביר לתמר מהחוויות שלי כילדה קטנה וכנערה מתבגרת וכצעירה.

תמר: מאוד התרגשתי מהסיפורים של סבתא ואני מרגישה שלמדתי המון: גם עליה וגם על העבר; על המשחקים, הפעילויות, והמסורות שהיו פעם. שמחתי לעבוד עם סבתא, לשמוע ממנה סיפורים על חייה ולהעביר ביחד איתה את כל המילים לדף.

מילון

צ'ואי
משחק שהיה מורכב ממקל קצר מחודד בשני הקצוות, ו"מחבט" וגומה שחפרנו באדמה והיה צריך להכניס את המקל הקצר במינימום חבטות לגומה.

ציטוטים

”כל שבת נסענו לאזור אחר ולמדתי להכיר ולאהוב את הארץ דרך עיניו של אבי.“

הקשר הרב דורי