זכרונות ילדות בחיפה
עלינו באונייה מסוריה לחיפה
העליה לארץ ישראל וזכרונות ילדות
שמי מזרחי לאה אני סבתא של נבו אהרון. שמי, לאה, נקרא על שם סבתא רבא שלי. עליתי לארץ ישראל מהעיר "חלב" שבסוריה בשנת 1949. הגענו לארץ באונייה מסוריה.
היינו משפחה מרובת ילדים. הגענו לשכונת נווה שאנן בחיפה לבית קטן עם שמונה ילדים יחד עם ההורים. היו לנו שני חדרים והול. היה קשה, וגם כיף. ההורים תמכו בנו וגידלו אותנו עם חינוך טוב.
עלינו לארץ מכיוון שאנו סורים יהודים שרצינו להגיע לארץ הקודש שהיא ארץ ישראל. כאשר הגענו לארץ ישראל, קיבלנו מסוכנות היהודית דירה קטנה בנווה שאנן בחיפה. כעולים חדשים הייתה לנו קליטה קשה בהתחלה – כל ההתחלות קשות. הרגשנו מאוד זרים במקום חדש. את השפה למדו הורי באולפן עברי ואותנו שלחו לגן ולבית הספר בחיפה. הקליטה בארץ הייתה מאוד קשה עד שהסתגלנו והתרגלנו למקום מגורינו ולבית ספרנו. הכרנו אנשים מאוד נחמדים, שכנים טובים וילדים בני גילנו. לאט לאט התאקלמנו והיה לנו מאוד כייף.
בתחילת ההסתגלות היתה קשה כי לא היה לנו כסף למחיה. לווינו כסף מהשכנים כדי לקנות אוכל ושתיה. לאחר מכן אבי מצא עבודה בצבא בתור אזרח עובד צה"ל, אמי הייתה צריכה לדאוג לילדים לבשל לכבס ולתמוך בנו.
שמות הוריי היו:
שם אבי: משה בצלאל, אבי עבד במחנה צבאי בחוף הכרמל בתור מכונאי והיה מאוד מרוצה. הוא תמיד דאג לנו למשפחה להביא כסף לבית למחייה.
שם אמי: בתיה בצלאל, שהייתה עקרת בית. כל היום היא הייתה מבשלת, אופה וטורחת במטבח כדי שלילדים יהיה מה לאכול. היא גם הייתה מכבסת ומנקה.
אמי בישלה לנו מטעמים ועוגות טעימות להפליא. הייתה לנו שכונה מאוד יפה והמון חברים. כשחזרנו מבית הספר תמיד חיכתה לנו ארוחה חמה ולאחר הכנת
השיעורים יצאנו בשעות אחר הצהריים לחצר לשחק עם החברים שלנו. היינו משחקים בקלס, חמש אבנים ובתופסת.
חברי הילדות שלי היו מבית הספר והשכונה. היו לי המון חברות ועם החברות היינו משחקות קלס, חבל, כדור עף ותופסת.
היינו משפחה מאוד ענייה אבל קיבלנו המון חום ואהבה מההורים שלנו. היה להם קשה לפרנס אותנו אבל למרות הכול היינו מאושרים. בשבתות הורי לקחו אותנו לשפת הים בחוף הכרמל עם המון אוכל ושתיה והיה כיף מאוד. היינו שם יום שלם חזרנו הביתה עייפים ומרוצים.
התלבשנו בצורה יפה ופשוטה לפי הזמן שהיה בתקופה תמיד מסודרים ונקיים. פעם בשבוע אמי נסעה באוטובוס לשוק תלפיות שבהדר וקנתה עופות, בשר, ירקות ודברי חלב וסחבה סלים כבדים כדי שיהיה לנו מה לאכול.
בשעות הפנאי הייתי משוחחת עם אמי ואהבתי מאוד לרקום מפיות. יצאתי לקטוף פרחים, וכן פרחי בר. בבית ספר היינו ביחסים טובים מאוד עם המורים והמורות והיינו מקדישים זמן לשיעורים וקריאה. למדנו חשבון, הנדסה, אנגלית, לשון, מלאכה והיסטוריה. היה לנו מנהל בית ספר מאוד קשוח והמשמעת הייתה מאוד קשה.
זיכרונות משנות העשרים
המוסיקה ששמענו בילדותנו הייתה מוסיקת שירים עבריים, שירי ארץ ישראל, רוקנרול, ולס, טוויסט, טנגו ופסדובלה. רקדנו לפי מקצב השירים ששמענו בתקליטים וברדיו. הלהקות שהיו בזמננו הם: להקת "אבבא" והחיפושיות – ביטלס. הזמרים היו: אלביס פרסלי, תום ג'ונס, פרנק סינטרה, חוליו איגליסייס וקליף ריצ'ארד. שירים האהובים עליי הם: של תום ג'ונס וחוליו איגליסייס. בזמננו נהגנו לבלות, יצאנו למסיבות ריקודים ומשחקים. אמצעי התקשרות היו מפה לאוזן או בטלפון הביתי שהיה לכל אחד.
חיזורים ונישואין
באותם ימים, ההיכרות בין בני הזוג הייתה בפגישות, במסיבות ריקודים ובבתי קולנוע. אצלנו ההיכרות הייתה שידוך על ידי קרוב משפחה. החיזור היה שהגבר ניגש אלי עם פרח ומזמין אותי לסרט בבית קולנוע ולאחר מכן לשתיית קפה בבית קפה עם הרבה שיחות וצחוקים. לאחר תקופה של זוגיות וחיזורים הוא הציע לי נישואין. התחתנו בחודש ינואר 1966.
בשנת 1967 נולדה בתי נעמי, בשנת 1970 נולדה בתי לימור ובשנת 1975 נולד בני מאיר.
נעמי בתי הבכורה עובדת כיום בבנק אוצר החייל בחיפה, בתי לימור עובדת בנמל חיפה ובני מאיר עובד כשוטר במשטרת ישראל בחיפה. כל ילדי גרים בחיפה.
מתכון משפחתי
במשפחתנו נהגו לאכול במיוחד בימי שישי אורז, עוף ובמיה.
מצרכים: עוף, אורז, במיה
המתכון:
במיה: לוקחים שתי קופסאות של עגבניות מרוסקות. מסננים במסננת לתוך סיר מוסיפים קצת מים ומבשלים עם כפית מלח לימון, כף שמן, בצל שלם ומלח. לאחר מכן מוסיפים את הבמיה ושתי קופסאות קטנות של רסק עגבניות. כשהבמיה מתקררת מכניסים למקרר ולמחרת אוכלים את הבמיה קרה.
עוף ואורז: מבשלים את העוף בתוך סיר עם מים וכפית מלח. כאשר העוף מבושל, מסננים את המים ומבשלים את האורז במי העוף אחרי שהאורז התבשל .שמים את העוף על האורז .
כשהאורז והעוף חמים מוזגים את הבמיה הקרה על האורז ואוכלים בתיאבון.
מילון
במיהירק עם תרמיל, ראוי לאכילה
ציטוטים
”היינו משפחה מאוד ענייה אבל קיבלנו המון חום ואהבה מההורים שלנו“