מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד לריאה נולדתי בעיר סופיה שבבולגריה בשנת 1942. בשנה 1949 הוריי החליטו לעלות מבולגריה לארץ ישראל. הייתי אז ילד בן חמש, מאז זכורות לי מספר תמונות מאותה תקופה.

ההכנות לעלייה 

אני זוכר שההחלטה לעלות לארץ הייתה קשה. ההורים דנו על כך רבות, כי  ההחלטה הזו, לעזוב מולדת, משפחה ופרנסה, מחד, הייתה מביאה אותם אל הלא נודע, מאידך. בסופו של דבר התקבלה החלטה. ראיתי שאבי הביא הביתה ארגזים גדולים מאוד ולתוכם הכנסנו את כלי הבית כולל מיטות, ארונות ומזרונים כי היינו בטוחים שאנחנו נוסעים למקום שבו לא יהיו כול אלה, דבר שנתגלה כנכון. אני זוכר שעזרתי להורים לארוז כלי מטבח וכן כלים אחרים, כך שאולי לא ישברו במהלך המסע לארץ

העלייה מבולגריה לישראל

עלינו לאנייה. לכל משפחה הוקצה מקום על גבי אצטבאות אדירות, בקומות שהיו בבטן האנייה. כמו כן קיבלנו שמיכות אשר שימשו כמזרון וכיסוי. זכור לי, שהשמיכות היו מלוכלכות ומסריחות אבל היינו חייבים, כמובן, להשתמש בהם במשך חמישה ימים ולילות. המצב על האנייה היה מאוד קשה. לא היה איוורור וטלטולי האנייה גרמו להקאות רבות. הריח האיום זכור לי עד היום. ברור לי שמה ש"החזיק" את כולנו הייתה התקווה שבסופו של דבר יהיה טוב יותר. כשאני אומר "כולנו" הכוונה, כמובן היא להורים. אנו, הילדים, בעיקר בכינו, בגלל המצב הקשה.

לאחר חמישה ימים בלב ים, ראינו את חיפה מרחוק. אנשים שחיכו לנו בנמל, עלו לאנייה לקבל את פני העולים כיבדו אותנו בתפוזים. את הטעם הנפלא של אותם התפוזים אני מחפש עד היום.

יהדות בולגריה

"ב-21 בדצמבר 1946 חוקק בפרלמנט החוק לשיקומם הכלכלי של יהודי בולגריה והוא כלל הענקת אשראי ממשלתי בסכום של מיליארד לבות שיפרש על פני 6 שנים, לצורך החזרת הכספים שהחרימה הממשלה הקודמת מיהודי בולגריה. ב-17 במרץ 1947 בוצעה רפורמה מוניטרית בבולגריה והוטלו מסים חדשים…ב-26 בנובמבר 1947 הודיע נציג ברית המועצות לאו"ם כי מדינתו מצדדת בהקמת מדינה יהודית עצמאית ומספר ימים מאוחר יותר מבולגריה לישראל. סגן ראש הממשלה הבולגרי טרייצ'ו קוסטוב הופקד על תיק הגירת יהודי בולגריה והוא הפך לדמות מפתח במתן אישורי העלייה ליהודי בולגריה, ודרך בולגריה לאלפים רבים מקרב שארית הפליטה תושבי הארצות השכנות". (ויקיפדיה)

שלט בכיכר בולגריה בדרך הים שבחיפה ( ויקיפדיה)

הזוית האישית

סבא דוד לריאה מספר ליונתן את זכרונות העלייה מבולגריה לישראל.