מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרונות מאפריקה… ספר התהילים של אבי

אורלי וירון
ספר התהילים
ירון סבהט מספר על אוצרות אביו

כשהייתי קטן סיפרו לי סיפורים בקשר לאמונה, ושרו שירים על ירושלים וציונות. כשהם היו שרים הם היו בוכים, ההתרגשות הייתה עצומה בשל החלום והציפייה להגשים את החלום, בקרוב להגיע לארץ הקודש. אני זוכר בתור ילד קטן את אבא סבהט ואמא טסהלה ומהצד השני את סבא אליאס סהלו וסבתא ביינשטהייתו ואת סבא אלעזר וסבתא אסתר תבלט. הייתי יתום משני הורי וגדלתי בחסדי אחרים: אחות מצד אבא, דודים ודודות. בילדותי ראיתי ילדים בני גילי גדלים תחת חסות הוריהם ואני בתור ילד הרגשתי בודד ועצוב. האובדן של שני הורי היקרים היא טראומה ילדות שמלווה אותי עד היום. עכשיו אני בישראל, אב לארבעה ילדים, שיהיו בריאים, מודה לאלוקים שאני בארץ ישראל. הזיכרונות עולים ומציפים אותי מידי פעם ואני נזכר במאכלי העדה, המאכלים המיוחדים שלנו: אנגריה, צ'הו, דבו, בונה, טלה וקולו. אני זוכר היטב את התלבושות המסורתיות, העשויות מכותנה, הגלימות והשמלות הלבנות אותן ארגו הנשים בבית. לבוש האשה היה מורכב  משלושה פריטים: "קמיס" [שמלה מעין גלימה], "מקנט" [אבנט] ו"נטלה" או "אגדמיה [מעטפת לכתפיים]. 
בקצוות של גלימות פסים צבעוניים לקישוט. המאפיין הבולט בגלימות אלה הוא עבודת הרקמה. בעוד שהאישה  אחראית להכנת הכותנה ועבודת הרקמה הגבר אחראי על אריגת הבגד.
 
שני אוצרות יקרים לליבי שאני שומר אותם באהבה:
הטבעת של אבי
בטבעת חרוט אריה. על פי המסורת היהודית שימש סמל האריה כסמלו של שבט יהודה לפי ברכת יעקב: "גור אריה יהודה"
  
 תמונה 1
ספר התהילים של אבי – תהילים פרק קלז
א עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.

ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ– תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר– וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן. ד אֵיךְ–נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר.        ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם– תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי– אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם– עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. ז זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם– אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם: הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ– עַד, הַיְסוֹד בָּהּ. ח בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ– אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.

ט אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ– אֶל-הַסָּלַע.
(שיר לקוח מהספר הגאאיז תהילים פרק קל'ז : "על נהרות בבל שם") 
 
 תמונה 2
 
כשהייתי קטן בני משפחתי סיפרו לי סיפורים בקשר לאמונה ושרו שירים על ירושלים. כשהם שרו, הם גם בכו.  ההתרגשות הייתה עצומה בשל החלום והציפייה להגשים את החלום בקרוב ולהגיע לארץ הקדושה והמובטחת. סבא שלי נתן צוואה לאבא שלי "דייווט" (ספר תהילים), המצולם כאן. 
 
 לסבא רבא שלי ז"ל (אבא של אליאס סהלו ז"ל) יש  ספר תורה בשפת הגאז. לאליאס היו שלושה בנים קייסים וספר התורה נמצא כעת בבית של אחד מהם. קיבצתי כאן דברים של בנו, סבי אליאס סהלו (ניתן לקרוא את קורות חייו בעברית ובאמהרית), ושל סבא רבא שלי מצד אמא, וורק בצ'ה (ניתן לקרוא את קורות חייה בעברית ובאמהרית) שנמסרו בעל פה מדור לדור. 
  לאבא היקר!
למדתי ממך המון דברים על אתיופיה, על המנהגים שלך ושל משפחתך, דברים מאוד חשובים שחלקם אפילו לא ידעתי. תודה אבא, על כל החוויות שחווינו ביחד. אני מצטערת שלא הקשבתי לפני התכנית ושלא שאלתי שאלות, אבל עכשיו אני יוצאת מהתוכנית עם הרבה מידע.
אוהבת אותך, 
אורלי
 
 
לחץ כאן לצפיה במצגת שאורלי וירון הכינו יחד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי "מזקנים אתבונן"
וכאן לדברי הודאה של ירון סבהט לה' יתברך על כל מה שהוא עבר (עברית ואמהרית
 

מילון

חג הסיגד
אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל בכ"ט בחשוון, 50 יום לאחר יום הכיפורים, ומהווה יום של צום, טהרה והתחדשות. זהו מנהג אבותינו שנהגו לחגוג באתיופיה כל שנה. כל הקהילה יחד עם הקסים עולים להר בטהרה ובצום ומתפללים לכך שנגיע לשנה הבאה לירושלים, כשהפנים לכיוון ירושלים. אחרי התפילה וקריאת התנ"ך האורחים יורדים מההר לכיוון הכפרים. לאחר מכן רוב היהודים עושים מסיבה לכבוד החג, מארחים אורחים ואוכלים בשר.

ציטוטים

”לבוש האשה היה מורכב משלושה פריטים: קמיס [מעין גלימה] "מקנט" [אבנט] ו"נטלה" [לכתפיים].“

הקשר הרב דורי