מאגר סיפורי מורשת

תנועת הנוער הצופים – עלון הצופים

 

מהרגע שהצטרפתי לתנועת הנוער: הצופים, לשעות הפנאי נוספה הפעילות בתנועה. הייתה פעולה בימי שלישי אחריי הצהריים ובשבת אחה"צ, ופעילות בימי שישי בהם עבדנו בגינה של השבט וניקינו את הבניין לקראת הפעילות התרבותית בערב. בשישי בערב נפגשה הקבוצה בבגדים חגיגיים (חולצה לבנה ומכנסיים או חצאית כחולים) לערב תרבותי שכולו על טהרת היוזמה של ועדת התרבות של הקבוצה. הפעילות כללה שירה בציבור, הקראת חומרים שנכתבו ע"י הילדים או נאספו מחומר כתוב של אומנים וסופרים.

 

בסוף הערב, רקדנו ריקודי עם(על טהרת השירים העבריים. בפעולות דנו בנושאים שהועלו ע"י המדריכים שלנו. אם נושאים הנוגעים לשאלות מוסריות כמו: ערך החברות, בגידה בחברים, יחס לעולים ואם נושאים הנוגעים לחיי הקבוצה עצמה. כמו, תלבושת (לא הולמת…)או התנהגות בין בנים לבנות, או למשל, דיון סביב מסיבת פרידה לא מוצלחת למדריכה אהובה… לכל קבוצה היה עלון ובו הביעו החברים את דעתם על כל נושא שהציק להם או שנהנו ממנו.

 

לכל קבוצה בתנועה הייתה מועצה המורכבת מחברי וחברות הקבוצה שנבחרו באופן דמוקרטי, בהצבעה גלויה או חשאית. המועצה הייתה מעין בית משפט שפעל וזימן חברים במצבים כמו: אי הגעה לפעולות, התנהגות לא נאותה בין חברים ולבוש לא הולם.

 

בחופשים יצאה הקבוצה לפעילות התנדבותית בקיבוצים למשך עד חודש שלם, שנקראו – מחנה עבודה. בקיבוץ עבדו החניכים בעבודות חקלאיות כמו: קטיף, הזרקה לאפרוחים. פעילות כזו נערכה גם מטעם הגדנ"ע (בי"ס). העזרה לקיבוצים נתנה טעם ותוכן לחופשות וכן חינכה לערכים של אחריות, עבודה עצמה כערך, גיבוש חברתי וכן סיפקה חוויות משותפות לחברי הקבוצה.

 

פעילות הגדנ"ע = ראשי תיבות של גדודי נוער, הייתה בעצם פעילות כמו-צבאית. גם הביגוד היה בהתאם. בגדי חאקי-מכנסיים ארוכים גם לבנות חותלות, חגורה צבאית, כובע צבאי. הפעילות השוטפת כללה תרגילי סדר (ת”ס), שעורים בטופוגרפיה, קריאת מפה, שדאות (קשרים למיניהם והשימושים בהם), תרגילי קפא"פ – קרב פנים אל פנים, שנעשו עם מקל מעץ, ("זכר" לפעילויות דומות במלחמת השחרור כשלא היה נשק לכל חייל…)שימוש ברובה הגדנע"ים ירו במטווחים מוגנים, מסעות רגליים להכרת הארץ.

 

המחשבה שעמדה מאחורי הפעילויות השונות בהתחשב בגילה הצעיר של המדינה, ובמצבה הביטחוני הלא ברור, הייתה ליצור קשר משמעותי למדינה ו"לתרגל" פעילות צבאית לנוער שעלול להיקרא לסייע בפעילויות צבאיות.

 

את החלב היינו קונים אצל החלבן. היה מגיע עם חמורו, משני צידי החמור שני כדי חלב גדולים , אמי או סבתי היו יורדות עם סיר, אליו היה החלבן מוזג חלב לפי כמות מבוקשת. ליטר, חצי ליטר…את החלב היה צריך להרתיח מאחר ולא עבר פיסטור! בבית היה לנו "ארגז-קרח" לשמירה על קרירות מזון. כדי שיעשה זאת, היה צריך להכניס פנימה קרח. (לא זוכרת כל כמה זמן..) איש-הקרח היה מגיע עם עגלה וסוס, עליה היו לו בלוקים גדולים של קרח שמהם היה שובר חתיכה עם פטיש ואזמל דק (כמו מסמר גדול) ומוסר לקונה, שהיה ממהר עם הגוש הביתה לשים במקרר ולהיפטר מהקור בידיים…אנחנו הכי אהבנו את איש הקרח, בעיקר בקיץ. היינו מצטופפים סביבו וכשנפלו לו חתיכות קטנות של קרח בזמן השבירה, היינו "מסתערים" עליהן ומוצצים, כמו קרטיב…

 תשע"ו