מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרונות ילדות מרומניה והעלייה לארץ ישראל

סבא מיכאל ואני בביקור בבית התפוצות
פרס ראשון בהכנת קמופוסט - כנות 1966
1948-היום

שמי מיכאל בלומנפלד משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי הבכורה, יובל בלומנפלד, כיתה ה',  בית ספר ממלכתי קהילתי כרכור.

%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa

זכרונות ילדות

שמי מיכאל בלומנפלד, נולדתי ברומניה ב-15 ליול' 1948 ,בעיירה פיאטרה נאמץ, אז חיו בה כ – 30 אלף תושבים היום חיים בה 200 אלף תושבים.

אני בן יחיד לדבורה וקרול בלומנפלד ז"ל, משפחה ממעמד הביניים,  אמא שלי נולדה למשפחה עם 4 אחים, ללא אבא שנפטר ממחלת השחפת לפני מלחמת העולם השנייה. אמא שלי נאלצה לעזוב את הלימודים מכיוון שהייתה הגדולה בין האחים ולצאת לעבוד בבית חרושת לנייר כדי לעזור בכלכלת המשפחה,היות ואמא שלה הייתה חולנית. אבא שלי הגיע ממשפחה יותר מבוססת וגם הם היו 5 אחים.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa

כאשר נולדתי, ארבע שנים לאחר גמר מלחמת העולם השנייה, כל האחים של אמא שלי  וסבתא שלי עלו  לישראל, לאבא שלי נשארה אמא (סבתא מלכה) ורק אחות נשואה עם בן דוד דני ובן דוד מאחות (בטי) אחרת זוזה, שאר האחיות והאח עלו לישראל.

אני הייתי ילד שמח ושובב, בריא וללא דאגות, אני זוכר שבספטמבר 1955 התחלתי ללמוד בכתה א' בבית ספר שרוב התלמידים היו יהודים (באותו הזמן לא הייתי מודע לנושא הדת) וכך המשכתי עד כתה ה'. בגמר כתה ה' בקיץ אירגן בית החרושת בו עבדה אמא שלי קייטנה לילדי העובדים בהרים, יחד עם בתי חרושת אחרים. בית החרושת אירגן אוטובוס להסיע את ילדי העובדים לקייטנה עם נהג ותיק שהכיר את כולם. באמצע הנסיעה העיר הנהג לפני כל הילדים המשפט שלא אשכח אותו כל החיים: "בלומנפלד אתה הזידן (שם גנאי מעליב ליהודים) היחיד שיהיה בקייטנה."  אני הייתי בשוק מוחלט גם מהאמירה וגם מהגילוי שאני שונה מאחרים.

מאותו רגע  החיים שלי הפכו לסיוט אחד גדול, אף אחד לא ידע את שמי אלא רק "זידן", במקלחת צחקו מהמילה שלי, בחדר אוכל אף אחד לא רצה לשבת על ידי, במשחקים לא הייתי יכול להשתתף.

מידי יום הייתי כותב מכתב קורע לב להורים שלי, עד כדי כך שדרשו לעשות בירור משמעתי לנהג, ודרשו להחזיר אותי מיד הבייתה, דבר שלא הצליח עקב התנגדות ההנהלה. (התברר יותר מאוחר שהרבה מהילדים שהתנכלו לי היו ילדיהם).

במקביל ההורים שלי וסבתא מלכה פנו לשגרירות ישראל וביקשו לעלות לישראל. כמובן שבקשה כזו לא התקבלה ברוח טובה בעיירה שלי, ואז התחילו להתנכל להורים שלי, את אבא שלי פיטרו מהעבודה, את אמא שלי הורידו לתפקיד פחות משמעותי וניסו להאשים את אבא שלי בשחיתות, דבר שגרם לו להרבה עוגמת נפש עקב היותו אדם ללא דופי.

אני המשכתי בלימודים כרגיל כאשר אני בהחלט מודע למוצא שלי ומבין סוף סוף למה ההורים שלי לא רצו שאלמד יידיש (השפה השנייה), כדי שלא יזהו אותי שאני יהודי בלי המבטא, למדתי  להניח תפילין ועליתי לתורה וקראתי מהפטרה בבר-מצווה. במקביל למדתי גם לנגן בכינור והפכתי לסולן התזמורת של התיכון כ מו כן הייתי פעיל בתנועת הנוער מקומית עם נערים יהודים ורומנים.

הצלחתי במבחני המתכונת של בית הספר היסודי והתקבלתי לתיכון הכי יוקרתי בעיר "פיטרו ררש" כמובן שהיו גם יהודים באותה כתה, אבל הרוב היו רומנים. כאשר הייתי מצליח לעבור בציון הגבוה ביותר במבחנים או כשהשתתפתי בקונצרט כנגן כינור, הייתי שומע בלחש "הזידן הזה".

העלייה לארץ ישראל – 1963

בערך 5 שנים לאחר שהגישו ההורים בקשה לעלות לישראל, קיבלנו אישור להגר להולנד, בידיעה ברורה שזו הדרך להגיע לישראל. לאחר כ-6 חודשים שכללו שהייה ארוכה בנפולי שבאיטליה, על חשבון הסוכנות היהודית, עלינו לאוניה "פגסוס" שהפליגה בים סוער במשך 4 יממות קשות ללא יכולת לאכול בעקבות מחלת ים שבה לקינו אני והורי, רק סבתא מלכה הצליחה לעבור את ההפלגה ללא בעיה לבסוף ב 26 לדצמבר 1963 הגענו לנמל חיפה.

לאחר העליה לארץ דאגו דבר ראשון לשנות את שמי מ"מירל"  ל"מיכאל"…

מהנמל לאחר מפגש מרגש עם המשפחה שהמתינה לנו נסענו, עם דוד אהרון (אחד האחים של  אמא שלי) לכפר בצרה, שם נפגשנו עם סבתא ברכה ועם ליפא ויוספה – כל המשפחה שלי. נשארנו כמה ימים אצלם עד שהדוד אהרון הסדיר את נושא הקליטה בכפר סבא. נקלטנו אני וההורים שלי וסבתא שלי כעולים חדשים. כמובן שהגענו לארץ חדשה ללא ידיעת השפה העברית ומנהגי המקום.

סבתא שלי עברה לבת שלה בקריית מוצקין, אני וההורים שלי עברנו לצריף מספר 49 במעברה בשיכון "גאולים" בכפר סבא, הצריף היה ללא חשמל, מקלחת וללא חימום, שירותים בחצר וכלל מיטות סוכנות(מיטות מברזל) ושולחן עץ , 2 כסאות ומנורת "לוקס" (מנורת נפט), קיבלנו קופסאות שימורים ואת האוכל בישלנו על פתיליה.

ההורים שלי הלכו לאולפן בגבעתיים אני עברתי לפנימייה בבית הספר החקלאי "כנות". אני ישנתי אולי ימים ספורים בצריף זה כיוון שקיבלתי הפניה לביס תיכון חקלאי "כנות" ליד גדרה, כדי ללמוד עברית ולהמשיך בלימודי התיכון. ההורים שלי קיבלו הפניה לאולפן"בורוכוב" בגבעתיים ללמוד עברית והנהלת חשבונות .

%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5

הקליטה בארץ ובפנימית "כנות"

בתחילת ינואר 1964 הגעתי לכנות כאשר המילה היחידה שידעתי הייתה "שלום", והרבתי להשתמש בה עד שחשבו שמשהו לא בסדר איתי….. מתברר שלא הייתי יחידי במצב זה. הגיעו יחד אתי באותו יום עוד כ-20  עולים חדשים  מכל מיני מדינות חוץ מרומניה שהיינו כ-10,  מאיראן, ארגנטינה, אנגליה, אורוגואי, פולין  וכדומה.

מנהל המוסד דאז,  איתן, הסביר לנן ברומנית ,שנחולק לפי גילאים לצורך יציאה לעבודה ובמרוכז לצורך לימוד העברית. הוא הציג לנו 3 חיילות מורות כאשר רק אחת ידעה קצת רומנית, הוא הסביר גם כי נחולק לחדרים. בכל חדר היינו 4 כמובן בנות לחוד ובנים לחוד. אז נכנס לתמונה, יוסקה שפירא שהיה מדריך ראשי ואשתו רבקה שהייתה אם בית .הם היו מאוד נחמדים, ידעו קצת רומנית והשתדלו לעזור כמה שיותר. המורות חיילות היו מרים, לאה ושולה, המורה המרכז היה בני (לאחר מכן התחתן עם המורה לאה) המורה למתמטיקה הייתה קלרה (אישתו של מנהל המוסד איתן).

התקופה הראשונה בה היינו עדיין עולים חדשים טריים הייתה מעין חממה, כולם השתדלו מאוד להיות נחמדים, אתנו ולעזור ככל שאפשר, תקופה זו נמשכה עד החופש הגדול של 1964. בתחילת ספטמבר 1964, התחילה שנת לימודים החדשה נשארנו אולי 10 עולים, כאשר כולם פוזרו בביתנים לכתות מעורבות עם הצברים לפי הגלאים. אני שובצתי לכיתה י' (האליפים) למרות שהייתי אמור להיות בכיתה י"א, אבל המנהל איתן הסביר לי שמכוון שאני לא יודע טוב את השפה אני אתקשה מאוד במקצועות ספרות, תנ"ך, היסטוריה וכדומה, לכן הסכמתי להמשיך בכתה י' למרות הגיל הגבוה יחסית. למרות כל הקשיים הצלחתי לסיים את כיתה י' ואפילו הצטינתי במתמטיקה וכימיה, ובעבודה בלול וברפת.

%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-2

לכן בכיתה י"א קיבלתי פרוייקט מיוחד שמומן ע"י הסוכנות להכנת קומפוסט אורגני יחד עם עוד  3 עולים ובסוף י"א קיבלנו פרס ראשון בארץ להכנת קומפוסט.

ההודעה הרשמית על הזכייה    

%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%a1-%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa

קומפוסט

          

%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-1

השירות הצבאי

בסוף  כתה י"א החלטתי לעזוב את "כנות" ולעבור לבית ספר לאלקטרוניקה של חיל הים במסגרת טרום צבאית. יחד עם  חבר שלי צביקה פז שהתגייס לצוללות ולאחר הטירונות הוצב על צוללת "דקר" שלאחר מכן הוכרזה כנעדררת וכל החיילים ששירתו הוכרזו כחללים. צביקה היה בן יחיד כמוני ולאחר העלמות הצוללת "דקר" ההורים שלי דרשו שאעזוב את החיל, התנגדותי לא עזרה ונאלצתי לעזוב ולתגייס לצה"ל כחייל מן המנין. התגייסתי לקורס מפקדי כתות שנערך במסגרת גדוד נחל 906 ונקלעתי למלחמת "ששת הימים". הגדוד שלי ספג המוןאבידות במלחמה באזור אום כתף.

%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c-2

אני למזלי יצאתי מהמלחמה בשלום.לאחר קורס המ"כים, הוצבתי בבה"ד 4 כמדריך טירונים. אחד מהם היה שלומי שבת .הוא שהיה שר לנו בכל הזדמנות .בבה"ד 4 נפגעתי באוזני, ונאלצתי לעזוב למפקדת המחנה של צריפין 697  ולאחר מכן לבטחון שדה עד שהשתחררתי בשנת 1970.

%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c-1

הקמת בית בישראל

התקבלתי לעבוד כפקיד בבנק הפועלים שם עבדתי כשנתיים, בזמן הזה השלמתי בגרות אקסטרנית והתקבלתי ללמוד ראיית חשבון ב"מכללה למינהל" ברחוב אלנבי בשעות הערב. במקביל התקבלתי לעבוד בעיריית כפר סבא כסגן גזבר העירייה שם עבדתי עד 1982. לאחר מכן לאחר זכיה במכרז בעריית הוד השרון התקבלתי לעבודה כגזבר העירייה ועבדתי בתפקיד זה עד הגעתי לגיל פרישה לגמלאות באוגוסט 2015.

בשנת 1971 התחתנתי עם שרה צברית ילידת כפר סבא ונולדו לנו 3 בנים גיא, ניר, מעיין. גיא נשוי לשרון גר בפרדס חנה כרכור ויש לו 2 ילדים יובל ונועם. ניר נשוי לקטיה גר בצופית יש לו ילד אחד שלו. מעיין נשוי לאנה יגור בתלמונד יש לו 2 בנות אוריין ואגם.

%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94

משפחתי

      

%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-1

%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-2

 

הזוית האישית

סבא מיכאל בלומנפלד: בהחלט אפשר לומר שהגשמתי חלום אבות עליתי לארץ, בניתי בית ,נלחמתי למען המולדת, נולדו לי  3 ילדים שהולידו לי נכדים. אפשר להגיד שהצלחנו לנטוע  שורשים בארץ הקודש ונזכה שעוד דורות רבים ימשיכו לבנות ולהיבנות בארצנו עד אין סוף. תודה לסוכנות היהודית ולממשלת ישראל וכל מי שעזר וגרם לכך שנגשים חלומות אבות בגלות.

נהניתי לספר ליובל ולשתף אותה בחוויות ובסיפור החיים שלי ולמרות הקשיים נהניתי להיזכר בעצמי.

יובל: היה לי מעניין מאד לשמוע את הסיפור של סבא גיליתי שהוא אמיץ וגיבור ושעבר ילדות לא קלה בכלל והיה לי כיף לבלות יחד עם סבא כמה שעות בכל חודש יחד רק אנחנו לבד…

מילון

ז'ידן
כינוי גנאי ליהודי

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון"“

הקשר הרב דורי