מאגר סיפורי מורשת

 

 

 

 

 

 

מספר חדשים לאחר הגיענו ארצה "סודרנו" במעברה ליד פתח תקוה. גרנו באוהל 2 מבוגרים ו -5 ילדים  קטנים גרנו באוהל שבחורף מי הגשמים חדרו מכל הצדדים ויצרו שלוליות על האדמה הבוצית…ללא שירותים ומקלחת, איש לא דיבר על אמבטיה…ומים זורמים היו רק במרחק הליכה של 20 דקות. בשכונה של עולים מתימן שדברו בשפה לא מובנת לנו הילדים שהיינו  מזדמנים לשם עם הורינו לקחת מעט מים נקיים לשתייה שצעקו וגרשו אותנו משם…

 

לקראת חג הפסח של שנת 1952 אבינו בא הביתה עם בשורה משמחת, עוברים לצריף, דירת הקבע שלנו, מהיום והלאה, והנה הגיע היום המאושר אספנו את מטלטלנו המעטים ועברנו לצריף שלנו שמספרו היה 499 הצריף הראשון ליד שביל כורכר שלארכו נחפרה  תעלה בה זרמו מי הגשמים, רוחבה של התעלה  היה כחצי מטר ועומקה היה כ- מטר וחצי. התעלה הזו  גרמה, לנו הילדים, אושר רב, כי בתוכה גדלו צפרדעים וראשנים שאיתם היינו מבלים שעות ארוכות.      

 

הצריף היה חדר מארך בו פוזרו המיטות  ושולחן  עץ מאולתר במרכזו. בפינתו האחת עמדה נפט עליה אמי בישלה את הארוחות. על השולחן עמדה עששית נפט קטנה שדלקה לעת ערב. בצריף גרנו עד שסיימתי בית ספר עממי. ואז קבלנו מענק קטן ממשרד הקליטה ויחד עם מעט החסכונות שהיו להם נקנה שיכון קטן של 2 חדרים איליו עברה המשפחה..

 

למדתי בבית הספר  התיכון האזורי וסיימתי בהצלחה רבה. וכל השאר הסטוריה…נשואין, ילדים ושוב לימודים,  רפואה טבעית ונטורופתייה, ציור ופסול  כך שלא נותר זמן פנוי ואני מוצאת את עצמי עסוקה …עסוקה…עסוקה.

 

את סיפורי  הנוסף תוכלו לקרוא בקישור הבא: "משפחתי במבצע עזרא ונחמיה 1950"

 

תשע"ה