מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרון מתוק מאת בתיה וויג

סבתא בתיה יובל ונעה
מלכת אסתר (בתיה)
"קח את הנשיקה שמור אותה בכיס"

"מהרי, קחי שלוש סאים קמח סולת, לושי ועשי עוגות" (בראשית פרק יח פסוק 6)
מבקש אברהם משרה כדי להדר במצוות הכנסת אורחים, כי אין אירוח ללא דברי מאכל. יש בזיכרון הטעמים והניחוחות של ילדותינו, דרכם אנחנו יכולים כמעט לראות ולשמוע את חווית הביחד, המצבים וההזדמנויות שבהם אכלנו תבשיל, מאפה שאהבנו מאד, או לא במיוחד. מאחורי כל תבשיל ומאפה מסתתר סיפור על אורח חיים, מנהגים, אזורי מחייה (אקלים קר/חם) הספר "זכרון מתוק" הוא אוגדן המתכונים והסיפורים כמו למשל: הסיפור המסתתר מאחורי מתכון אוזן המן שאימי אפתה לפורים, או מאפה הפיתות שאת ריחן אני מרגישה באפי עד היום ותבשילים נוספים.
 "הרגשתי רצון להעביר לבנותיי את מורשת הערכים המשפחתיים שעליהם גדלתי המהווים חלק משמעותי מאותם  מנהגים וערכים שהן ספגו. אחת הדוגמאות שחקוקות בזכרוני הוא הדג, הדג מככב בארוחות שבת אצל מרבית המטבחים היהודים, אצלנו אימי נהגה להכין דגים בנוסח אשכנז כמוצאו של אבי, יליד רומניה ולשם גיוון והכרת המטבח הספרדי נהגה להכין דג כפי שהיא ראתה בבית הוריה. דג המבושל לאיטו על פתיליה או עוגת שמרים שניחוחה מורגש כבר בכניסה לבית  שמורים בזכרוני  את כניסתה של השבת "הספר "זכרון מתוק" בא גם להנציח את האוכל היהודי שהוא  חלק מהווי משפחתי, מי אוהב מה,באיזה הזדמנויות מכינים תבשיל זה או אחר, האווירה סביב השולחן, מי עוזר בעריכת השולחן ומי לוקח חלק מפינוי השולחן, מי המתחמקים הקבועים."זכרון מתוק" הוא אוגדן של מתכונים שהיו אהובים במיוחד על בנותיי האהובות, אורית ,נטע (אימה של יובל) והגר. אוגדן שילווה אותן לאורך שנים למשמורת.
 
תמונה 1סבתא מאמא (סבתא
רבתא) ילידת בולגריה נולדה בשנת 1913 בתחילת המאה הקודמת, בית מאד מודרני ופתוח חובבי מוזיקה, ספורט (סבתא בתיה מספרת שהדוד שלה- דוד חיים היה שחקן כדורגל בליגה הארצית ונגן כינור מחונן) סבתא מאמא רכשה השכלה גבוהה, בימים ההם היה זה די נדיר בקרב הבנות היהודיות מקרב הקהילה הספרדית. סבתא מאמא הייתה אישה מאד פעילה חברתית עוד ברומניה לשם היגרה עם הוריה לאחר משבר כלכלי עולמי, כך בעצם הכירה את סבא הרמן (סבא רבא).
סבא הרמן/נפתלי נולד ברומניה בשנת 1913. בארץ התנדבה סבתא מאמא בארגון "אימהות עובדות" כיום הארגון מוכר כ"נעמת". סבתא מאמא הייתה אישה עם יכולת נתינה, אוזן קשבת, אישה טובה מאין כמוה, סבא הרמן נהג לכנותה "סוכנות" (סוכנות ארגון שנוסד לפני הקמת המדינה ותפקידו היה בין השאר לדאוג לצורכיהם של העולים שהגיעו לארץ ישראל לפני מלחמת העצמאות). סבתא מאמא ידעה ליצור "יש מאיין".
השואה
יהודי אזור טרנסילבניה היו הראשונים שנלקחו למחנות ההשמדה בשואה, ביניהם הייתה משפחתו הגרעינית והמורחבת של סבא הרמן. מתופת השואה ניצלו רק 3 אחים של סבא והוא עצמו איבד את משפחתו הגרעינית  – אשתו וביתו נרצחו. סבתא בתיה מספרת שסבא הרמן לא סיפר את מה שעבר עליו בשואה, בכל השנים היא לא הצליחה לדובב אותו. מי שהצליחה לדובב את סבא הייתה דודתי אורית במסגרת עבודת השורשים. שנים לאחר מכן סבא לא הפסיק לדבר ולדבר שעות על גבי שעות ובימי חול, חגים ושבת היה מספר לסבא משה וסבתא בתיה את מה שקרה לו בשואה, מספר ובוכה.
 
עם סיומה של המלחמה לאחר שלא מצא אף אחד מבני משפחתו עלה על רכבת שאת יעדה הוא לא ידע, הוא ירד בתחנה האחרונה שם  פגשו בו אנשי הקהילה היהודית בעיר מגוריה של סבתא מאמא.  אנשי הקהילה קלטו ניצולים רבים שהגיעו לעיר ואימצו אותם לחיקם במהלך החודשים הראשונים. בין אנשי הקהילה  הייתה גם סבתא מאמא, כך הם הכירו, נישאו ולאחר מספר שנים נולדה סבתי בתיה. סבא רבא הרמן אהב את סבתא בצורה יוצאת דופן. סבא הרמן היה נגר מחונן, הוא בנה רהיטים מעץ ללא מסמרים! רק מעץ ודבק נגרים!  
 
חגים
סבתא מספרת שמיד עם עליתם לארץ הם התגוררו בעיר צפת- עיר עתיקה מאד של מקובלים (רבנים) , פעם בין הערים החשובות ב"פלשתינה" (לפני קום המדינה).בצפת סבתא בתיה ביקרה בגן הילדים "גן רותי" עם חברתה כרמלה. סבתא בתיה וכרמלה היו חברות מאד טובות (הן חברות עד עצם היום הזה), שיחקו, אכלו, ישנו ביחד וגם חלו יחד במחלות הילדות שהיו באותה עת. חג פורים התקרב ונושא השיחה תחפושות ומנהגי החג.
 
בצהרים סבתי חוזרת מהגן ומספרת לסבתא מאמא שהיא מאד רוצה להתחפש למלכת אסתר. תשובתה של סבתא מאמא הייתה "איני יודעת אם אוכל להכין לך תחפושת מלכת אסתר, אבא ואני נכין תחפושת אחרת, אין באפשרותי לקנות בד לתפירת השמלה, אל תדאגי תהיה מחופשת אך לא מבטיחה שזו תהיה תחפושת מלכת אסתר כפי שאת רוצה". סבתא בתיה מספרת שהיא פעם שאלה את סבתא מאמא "למה את לא מבטיחה אף פעם?" תשובתה הייתה "אם מבטיחים יש לקיים ואם איני בטוחה שאוכל לקיים את ההבטחה למה להבטיח ולאכזב?", כמה חכם!דרך חשיבה זו אומצה גם על ידי סבתי בתיה לבנותיה. סבתא בתיה סיפרה לכרמלה שהיא כנראה לא תהיה מלכת אסתר והיא כל כך רוצה.
למחרת כשסבתא חזרה הביתה ראתה את סבתא מאמא יושבת מרוכזת בתפירה, החדר נראה משונה לסבתא בתיה, הייתה בו אווירה של ריקנות. "מה את עושה אימא?" פנתה סבתא בתיה לאימה,"אני תופרת לך שמלה נסיכתית כפי שרצית, את תהיה מלכת אסתר הכי יפה"."אבל אימא, אמרת שאין לך בד". "נכון!" ענתה סבתא מאמא, "את רואה, הורדתי את הוילון מהחלון וממנו אני תופרת לך שמלה לתפארת". אכן הייתי המלכה הכי מאושרת. זו סבתא מאמא, תמיד מצאה את הדרך למימוש חלומות גם כשהם היו קשים להשגה.
 
קיבוץ אילת השחר
על שם כוכב הבוקר. קיבוץ איילת השחר שוכן לא רחוק מאגם החולה בצפון. סבתא בתיה מספרת שלאחר התאקלמות וקליטה טובה בארץ הם עברו לקיבוץ איילת השחר. קיבוץ הוא קב' אנשים המחליטים לחיות ביחד וישנה חלוקה שווה. הילדים ישנו בבית ילדים. בכל יום אחר הצהרים מהשעה ארבע עד שש וחצי הילדים היו עם ההורים "לזמן איכות" אוכלים ארוחת ערב וההורים היו משכיבים אותנו לישון והולכים "לחדר" כלומר לדירת ההורים. הלינה לא הייתה לינה משפחתית. בדרך כלל סבא הרמן היה משכיב אותי בכל ערב, מספר לי סיפור והולך "לחדר".
 
ליד בית הילדים הייתה כיתת לימוד, לבית הספר היסודי. תיכון למדו בבית ספר אזורי. לא היינו ממש כיתה, היינו קב' של 10 ילדים. ישנו 3 ילדים בחדר משותף, אפילו המקלחות היו משותפות. במהלך היום כל קב' גיל עבדה שעתיים בענפים שונים, בכרם, בפלחה (איסוף תפוחי אדמה ועוד), בפינת החי והירק. סבא הרמן עבד בנגריה ובנה דברים נפלאים לחברי הקיבוץ, סבתא מאמא הייתה השפית של "בית הארחה". סבתא מאמא זכתה לשבחים מאורחי המקום, מאד אהבה את עבודתה, וזכתה להערכה רבה מחברי הקיבוץ.
 
סבתא בתיה, נולדה ברומניה בשנה בה הוקמה מדינת ישראל, בשנת 1948. היא עלתה ארצה בהיותה בת שנה וחצי, בת יחידה להורים שהרעיפו עליה המון אהבה. סבתא ספגה בבית שיתוף, חלוקת תפקידים במטלות הבית (בהתאם לגילה ויכולתה)נתינה, כבוד, קבלת האחר, בית מאד יצירתי.
 
הילדים שנולדו בשנת הקמת המדינה הרגישו מיוחדים, במיוחד כשהתקרבו לשנת העשור של המדינה, כמעט בכל ישוב/עיר קמה ועדה שתפקידה היה לארגן את מסיבת "העשור", אנחנו הילדים של 1948 הוזמנו לבית הנשיא יצחק בן צבי ז"ל לקבל את ברכתו עם תעודה המציינת אירוע זה. הנשיא התגורר בצריף מעץ מאד פשוט, קירות הסלון (קבלת הפנים) היו מלאים בספרים.
בשלב מסוים סבתא מספרת שהם עזבו את הקיבוץ ועברו לגור ברחובות. השנים חלפו, החברות עם כרמלה ואחותה דבורה הלכה והתחזקה, החבר של כרמלה גר לא רחוק מסבתא- כך שהיא בביקור אחד זכתה להתארח אצל סבתא ולהיפגש עם החבר.
 
תמונה 2
 
אהבת חיי
באותה תקופה סבתא הכירה את סבא משה ז"ל. סבא משה ז"ל יליד רומניה בן למשפחה בת ארבע נפשות, סבא סמי ז"ל, סבתא רבקה ז"ל וצילה גיסתה של סבתא המתגוררת עם בעלה בגדרה. סבא משה ז"ל עלה עם משפחתו מרומניה בשנת 1960 כשהיה בן 13, כשנה לאחר מכן סבא התחיל את לימודיו בבית ספר חקלאי "כפר בתיה" ליד רעננה שהיה רחוק מנס- ציונה עיר מגוריו. בזמנו סבתא בתיה מספרת שלרוב המשפחות לא היו רכבים פרטים, נעזרו להגיע ממקום למקום בתחבורה ציבורית (אוטובוסים) גם רכבות בקושי היו, כך שהמפגשים עם הוריו היו אחת למספר שבועות."תחשבי", יובלי שואלת אותי, "סבתא, כמה שסבא משה התגעגע להורים, כמה שהיה זה לא פשוט".סבא השתחרר מהצבא מספר חודשים לפני מלחמת ששת הימים. בתקופה זו הם הכירו אחד את השני אצל בין דודתו של סבא שהיה שכנם של סבתא מאמא וסבא הרמן ברחובות. לאחר תקופת חברות של שנתיים הם התחתנו. סבא המשיך בשרותו בצבא (בקבע) וסבתא שימשה כגננת בגן בראשון לציון. מאוחר יותר סבא משה פתח חברת בנייה יחד עם חברו הטוב וכל חייו היה קבלן עצמאי שבנה בישראל וברומניה.
 
המסר לדורות
אנחנו כמשפחה עוברים מסע משותף של חוויות נפלאות לצד אובדניים כמו פטירתו של בן זוגי סבא משה, חוסנה של המשפחה בא לידי ביטוי במצבים המשמחים והמעצבים.
"קח את הנשיקה
שמור אותה בכיס
אם תלך לאבוד
אם מישהו יכעיס
יש לך נשיקה בכיס
אם תהיה עצוב
אם דמעה של גשם
תרקוד לך על הריס
יש לך נשיקה בכיס"
תשע"ו, 2016

מילון

חברות
חבר אמיתי המקדיש לך מזמנו גם אם זה לא ממש מתאים לו כשאתה צריך אותו הוא יהיה בשבילך.

צפת
נחשבת לבירת הגליל העליון, עיר הבנויה על פסגות הרים,א נמנעת עם ארבעת ערי הקודש, וככזו משמשת מרכז דתי חשוב ומוקד עליה לרגל.

זכרון
ארגון מידע לתבנית בעלת משמעות זהו=הזכרון ר א ש רכישה אחסון שליפה אחת התחנות שהמידע עובר דרכו, זה מאגר החושי, אחד מהם הוא חוש הטעם המתוק בפרט, זה משמעות השם לספור שלנו זכרון מתוק

ציטוטים

”רכושו האמיתי של האדם הוא זכרונו.“

הקשר הרב דורי