מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ויקטור במסע השואה

ויקטור ומאי מתעדים סיפור בתכני
ויקטור קצין בצבא האדום 1952
כיבוש העיר חרקוב

ויקטור במסע השואה

כיבוש העיר חרקוב

חרקוב נכבשה ע"י הצבא ה- 6 של ורמכט בפיקודו של ולטר רייכן ביום 24.10.21. העיר נכבשה כמעט ללא קרב. הקרבות התנהלו במרכז העיר בכיכר פרולטרסקיה. עמדת ההגנה העיקרית – המטה בבית הצבא האדום.

· בפעם הראשונה הצבא הגרמני כבש את העיר חרקוב ביום 24.10.1941

· הקרב השני על חרקוב, שחרור מכובשים גרמנים – מאי 1942

· הקרב השלישי על חרקוב, כיבוש ע"י כובשים גרמנים – פברואר 1943

· שחרור סופי מכיבוש גרמני 23.8.1943

פינוי של יהודים מחרקוב נערך בעיקר לאחר השחרור הזמני הראשון של העיר מהגרמנים אחרי 20.10.1942. מספר המפונים הגיע עד 100,000 אנשים. באותה עת המפלגה הקומוניסטית של העיר ארגנה קבוצות פרטיזנים, אשר סייעו בפינוי והגנו על רכבות שנסעו מהעיר חרקוב לעיר סרטוב על נהר וולגה, מירי ומהפצצות.

אחרי מאי 1942 הגרמנים שוב כבשו את העיר, אך משפחתנו ויהודים רבים פונו ביום 01.06.1942 כאשר הגיעה לעיר יחידת הענישה בפיקודו של פאול בלובל. מיד, בעזרתו הפעילה, של בלובל, הוקם מחנה ריכוז המגודר בתיל דוקרני ומיד חפרו 2 תעלות עמוקות. למקום זה קראו דרוביצקי יאר. הגרמנים נעזרו בשוטרים מכוחות של בנדרה כדי להכניס למחנה זה את היהודים אשר לא הספיקו להתפנות עד 14.12.1941.

הפיקוד הגרמני הכריז על הכנסת היהודים למחנה דרוביצקי יאר. למחנה זה הוכנסו עד 20,000 יהודים. היהודים הוכנסו לצריפים שבהם לא היה דבר לאכלוס אנשים. מיום ה14.12.1941 ובמשך יומיים אספו את יהודי חרקוב, ליוו אותם שוטרים מכוחות של בנדרה שלקחו מהמשפחות מזון ומים. במחנה לא היו שום תנאים. הייתה באר אחת במחנה ורק נשים הורשו לקחת ממנה מים, ואילו הגברים השתמשו בשלג נמס. במחנה השוטרים הרגו את היהודים בצריפים והגופות נשארו בתוך הצריפים. השוטרים לא הרשו להוציא אותן משם. הריח מהגופות הנרקבות יצר תנאים בלתי נסבלים לאנשים חיים.

סה"כ היו כ-20,000 מתים בדרוביצקי יאר, היו אלה יהודים, קומוניסטים, חברי קומסומול ועובדי רשויות סובייטיות.

מיום 20.10 עד אמצע נובמבר 1942, כאשר חרקוב הייתה כבושה בידי הגרמנים, אני ומשפחתי ושכנים שלנו היינו במרתף טכני של מפעל "סבט שחטיורה". לאחר השחרור הזמני ע"י הצבא האדום אנשים שנותרו בחיים פונו ברכבות מסע לעיר סלטינבד (הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של טדג'יקיסטן). בנסיעה עד לעיר סרטוב כל הזמן הופצצנו ע"י מטוסים גרמניים יונקרס-88. הרכבת כל הזמן הותקפה והיהודים אשר יכלו לצאת מהקרונות קפצו מהם ונשכבו על האדמה. כך הם ניצלו מאש מקלעים. לאחר שהירי הסתיים אני ואמי נעמדנו והשכנה שלנו, שהניחה את ידה על גבי, נהרגה מאש מקלעים ונשארה לשכב על האדמה. כל הניצולים רצו ונכנסו לקרונות כדי להמשיך בנסיעה. הרכבת הופגזה עד העיר סרטוב. לאחר שעברנו את סרטוב נפסקו היריות וההפצצות.

מיום 20.12.1941 עד 20.01.1942 נסענו בשלווה. נסענו במסלול חרקוב – סרטוב – אורנבורג – קיזיל-אורדה – טשקנט – סטלינבד. שם אכלסו אותנו בבתים פרטיים מחמר, בהם גרנו עד אפריל 1942. אחרי כן עברנו לעיר צ'רדז'ואו ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של טורקמניסטן. בצ'רדז'ואו היינו עד 1944. בדצמבר 1944 אני, אמי, הורי אמי והורי אבי חזרנו לחרקוב. אמי מיד קבלה הודעה על נפילתו של אבי בחזית. הוא נהרג במבצע הידוע בשם "כיתור הטנקים".

ביום 16.02.1943 במהלך המתקפה של הצבא האדום, שהתחילה לאחר שחרור העיר סטלינגרד מגרמנים, חרקוב שוחררה. ביום 23.08.1943 חזית וורונז' בפיקודו של גנרל פ.א. גוליקוב שחררה את חרקוב באופן סופי. במחצית השנייה של מרץ, לאחר הכיבוש השני של חרקוב, הגיעה יחידת הענישה EK-5. בימים הראשונים יחידה זו הוציאה להורג ביריות 25,000 יהודים בכפר קוראז'.

 משפחת גולייק שלושת האחים שנספו בשואה 
             שורה עליונה הניצולים : אימא , סבתא , סבא וויקטור                 

תמונה 1

באוגוסט שוחררה העיר במהלך מבצע חרקוב-בלגורוד ע"י הצבא ה-69.

ביום 16.10.1941 העיר וולוקולמסק חסמה את דרכם של הגרמנים למוסקבה הודות למאמצים כבירים של חיילים ואזרחים עובדים בדיוויזיה של פנפילוב. פנפילוב עמד בראש הכוח הסובייטי שעצר את התקפת הגרמנים, אבל הגרמנים ניסו לכבוש את מוסקבה שנית דרך העיר וולוקולמסק. הצבא הגרמני הובס סופית וויתר על כיבוש ישיר של מוסקבה.

העשרה 

חרקוב: "חַרקוֹב (מרוסית: ???????; באוקראינית: ??????, חַרקִיב) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה. חרקוב היא מרכזו של מחוז חרקוב. היא נמצאת בצפון-מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מונה כיום כ-1,449,000 נפש (2010). חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

היהודים בחרקוב: "בשנת 1939 הגיעה אוכלוסיית העיר ממוצא יהודי ל-135,000 נפש שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. לפני כניסת הצבא הגרמני ב-1941 רוב תושבי חרקוב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב-1941 נשארו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 1941 עד ינואר 1942, כ400 איש, ברובם בגיל מתקדם, ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה."

תשע"ה

מילון

חרקוב
חַרקוֹב (מרוסית: ???????; באוקראינית: ??????, חַרקִיב) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה. חרקוב היא מרכזו של מחוז חרקוב. היא נמצאת בצפון-מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מונה כיום כ-1,449,000 נפש (2010). חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

יהודים בחרקוב
בשנת 1939 הגיעה אוכלוסיית העיר ממוצא יהודי ל-135,000 נפש שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. לפני כניסת הצבא הגרמני ב-1941 רוב תושבי חרקוב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב-1941 נשארו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 1941 עד ינואר 1942, כ400 איש, ברובם בגיל מתקדם, ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה.

ציטוטים

”אמי קבלה הודעה על נפילתו של אבי בחזית הוא נהרג במבצע הידוע בשם כיתור הטנקים.“

הקשר הרב דורי