מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התקווה היא המפתח לניצחון

מאיה וסבתה אתי במעבדת מחשבים
אני, אתי, בת 17
זכרונות ילדות

שמי  אסתר – גיטל. משפחתי ומכריי קוראים לי אתי. בסיפור זה בחרתי לתעד את זכרונות ילדותי אשר עיצבו אותי כפי שאני רואה את העולם היום. ראשית, ברצוני לציין כפי אני מאמינה בבני אדם, בעבודה ובנתינה, באהבה ובמשפחה כערכים חשובים לחיים. בשבילי אלו ערכים עליוניים, אותם אני משתדלת  ליישם יום יום. אני מאמינה שאם חושבים טוב מקבלים טוב בחזרה, לכן אני מחנכת את הדור הצעיר לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, תמיד לחשוב חיובי ולהיות עם חיוך על הפנים. אלו הערכים שרכשתי במשך חיי בעקבות ניסיון רב שנים.
 
בטרם אעלה על הכתב נקודות מספר מזכרונות ילדותי, ברצוני לציין כי חיי לא היו פשוטים. התייתמתי מגיל ארבע עשרה, לאחר שאמי חלתה מאוד. משום כך נאלצתי "להחזיק" את ביתי ולהתבגר בטרם עת. מגיל צעיר חוויתי חוויות ילדות בפנימייה מחוץ לבית,  ועם השנים אימצתי לעצמי את ה"אני המאמין" הנ"ל, אשר נתן לי כוח נפשי ועזר לי להסתכל על הטוב ולהיות מאושרת יותר. כך גידלתי את ילדיי האהובים ואלו הערכים שאני משתדלת להנחיל גם בקרב נכדיי היקרים.
 
אז כך התחיל הסיפור…      
 
אמי הגיעה מפולין, מיד לאחר קום המדינה, בערך בסוף 1948. היא הגיעה מבית עשיר, ללא כל רכוש, לאחר שאיבדה את כל משפחתה הגרעינית: את הוריה ואת אחיה בשואה. 
תמונה 1
 
בהתחלה אמי התגוררה  ברחובות, אחד העם, אצל הדוד דוד סוסנוביץ', שהיה אח של אמה.
משפחתו הייתה וותיקה ברחובות ואמי גרה שם במשך כשנתיים.
תוך זמן קצר, אמי הכירה את אבי, שעלה לארץ מרומניה קצת לפני אותה תקופה. הורי נישאו בשנת 1951 לערך והתגוררו בצריף בשכונת "רמה" שהיום נקראת "אושיות". שם נולדתי.
 
אמי בפלין

אמי בפלין
 
אבי סיפר לי, שאף הוא הגיע לארץ לאחר שמשפחתו נספתה בשואה. הוא הגיע עם אחיו באנייה, אולם, כיוון שלפני קום המדינה האנגלים שלטו פה, הם לא אישרו להם להיכנס והחזירו אותם למחנה עולים בקפריסין. רק כאשר קמה המדינה הוא עלה לארץ עם אחיו.
 
תמונה 2

ציור ";מבט לשלום"; / אתי עזרא 2015
 
תנאי החיים בתקופת קום המדינה
בשנות החמישים המצב הכלכלי שנאלצנו לחיות בו היה קשה מאוד. למזלנו בני דודנו מארה"ב, שהיו עשירים מאוד, תמכו בנו ושלחו לנו בגדים, ביניהם היו שמלות מתחרה ומלמלה דבר ששימח וריגש אותנו מאוד. הם גם סייעו בבניית חדר נוסף להרחבת הבית.
דודה ליבי קנתה לנו מקרר וגז. כך עברנו מבישול בפתיליה לבישול בגז. השמחה הייתה גדולה!
במשך כל ילדותי לא הייתה מכונת כביסה. היינו מכבסים את הבגדים בפיילה (גיגית). היינו מרתיחים על הגז את הבגדים הלבנים במים חמים ומוסיפים פתיתי סבון. בבוקר היינו משפשפים את הכביסה על קרש כביסה גלי שהיה עשוי ממתכת ותולים אותה על חבל בחצר.
תמונה 3
החיים בצל זכרונות השואה
כבת להורים ניצולי שואה, ההורים בחרו לא לספר על האירועים שחוו בשואה. הייתי ילדה דאגנית, אכפתית וסקרנית מאוד ולכן מדי פעם ניסיתי לדלות פרטים על עברם בשואה. וכמו בפאזל, צרפתי חלקי מידע והבנתי שמשפחת אמי נדדה בין רוסיה לצרפת, בדרך אביה נעלם ובהמשך אחיה ואמה נספו.
אבי סיפר לי על התנכלויות אנטישמיות אף מצד השכנים שלהם, שהיו קרובים להם ביותר.
כילדה, לחיות בצל זכרונות השואה זה היה מייגע ודרש המון כוחות נפש. מצד אחד היה את הרצון לדעת אל מול הקושי של ההורים לספר, ומצד שני תחושת הכאב שבסבל ההורים וסיפוריהם הכואבים על מחסור וחוויות כואבות.
 
קשיי שפה
שפת אמי היא פולנית ואידיש. לאורך השנים אמי דיברה בעיקר פולנית ואידיש עם השכנים העולים, שגרו בשכונה שלנו, ואף קראה ירחונים בפולנית, כמו "פשגלונט" ו"אכו". הקושי שעמד בפני הורי היה בידיעת השפה ובמציאת עבודה, ובכל מה שקשור להתמודדות היומיומית בשפה העברית ,אני , בתה, הייתי לה לפה.
 
תעסוקה ופרנסה
 
אחד הקשיים בהם נתקלו הורי בשנים הראשונות בארץ היה מציאת עבודה. למשפחת אבי ברומניה הייתה חנות מכולת וכשהוא הגיע לארץ הוא נאלץ לעבוד כפועל בניין. הוא נשא על גבו משא כבד של מרצפות ודאגתי לשלומו. הייתי מלפפת לו את הרגליים בסמרטוטים ("שמאטעס") כדי להגן על רגליו מפני נעלי סוליית הברזל הכבדות והקשות. פעם הוא אף שכח את הארוחה ורצתי אחריו, לפנות בוקר, בחשכה ובגשם.
תלושי מזון שסופקו בתקופה של צנע

תלושי מזון שסופקו בתקופה של צנע
 
ילדותי בבית ספר "בית יעקב"
 
גדלתי בבית מסורתי.  אבי היה איש דתי והיה חשוב לו להנחיל את ערכי ומנהגי המסורת היהודית. מכיתה א' עד כיתה ד' למדתי בבית ספר דתי "בית יעקב" ברחובות. למורה הראשונה שלי קראו שרה מזרחי. חברתי הטובה הייתה שפרה, בתו של הרבי מקרעטשניף, איתה למדתי ושיחקנו רבות בבית הרב. לאחר מכן התחנכתי במוסד (פנימייה) "הלפרין" בבני ברק ולמדתי בבית ספר "בית יעקב".
בגיל 13 בערך נאלצתי לשוב הבייתה כדי לתמוך באמי, שהייתה אז מאוד חולה ולסייע למשפחה. שנה לאחר מכן אמי נפטרה. הייתי בת 14.
 
אהבת הספרים במשפחתי
בביתנו היו ספרי קריאה רבים, אנציקלופדיות, ספרי מידע על מלחמות ישראל: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת קדש וכו'. אהבתי לקרוא את הסדרה "חסמבה" ואת העיתונים "שער" ו"למתחיל"  שם עודכנתי בחדשות השבועיות.
 
חג השבועות  – חג המים והירק
 
אחד הזיכרונות שלי כילדה… בבית הכנסת השכונתי: היינו מתכנסים, כל הילדים, בחג השבועות, נהגנו להשפריץ זה על זה שקיות ובקבוקי מים, לעיתים היינו שופכים דלי שלם על העוברים בדרך.  זכור לי שקישטנו את כל הבית בענפים ירוקים והכל היה חגיגי ויפה סביב.  מול הבית היו שדות חיטה ובשבועות קישטנו את הבית גם בחיטה. כך חגגנו את חג השבועות. היום נכדתי, חוגגת את חג המים, בין השאר, באקדחי מים ובבלוני מים.
 
ולסיום…   מישהו בשמים שומר עלינו!
והנה אני כאן, עם בעל נהדר,  משפחה נהדרת לתפארת,  בנות, חתנים ונכדים אהובים.
משפחה חמה ויקרה לנו מכל!
אסכם במילות ההתחלה: התקווה היא המפתח לניצחון!
וכמו שאני תמיד אומרת:
"ברוך השם, שנהיה בריאים ושמחים!  אמן!"
בחתונת בתי עדי 31/5/2006

בחתונת בתי עדי 31/5/2006
 
 
תשע"ו

מילון

המנדט הבריטי
המנדט הבריטי הוא מנדט חבר הלאומים , מתן ייפוי כוח שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים‏ ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט‏. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.ה

ההעפלה
ההעפלה (קרויה גם עלייה בלתי-לגאלית ועלייה ב') הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948

מחנה עולים קפריסין
עם הגידול בשיעורי ההעפלה בקיץ 1946 התמלא מחנה המעצר בעתלית. הבריטים החליטו להתחיל ולגרש את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין, כאמצעי להרתעת היישוב היהודי מהמשך מפעל ההעפלה.

פתיליה
פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. חומה של הפתילייה נמוך ולכן היא משמשת לבישול אטי. החל מאמצע שנות החמישים ועד היום, ככל שהתרבו כירות הגז הלכו הפתיליות ונעלמו מנוף הארץ.

שמאטעס
מקור המיליה ביידיש ופירושה סחבות, דברים חסרי ערך.

ציטוטים

”ברוך השם, שנהיה בריאים ושמחים! אמן!“

”חשיבה חיובית יוצרת מציאות חיובית!“

הקשר הרב דורי