מאגר סיפורי מורשת

סבתי, מזל, קיבלה לבת המצווה שלה מתנת מיוחדת. אביה, משה עזרן, סבא רבא שלי, היה צורף אומן במקצועו, בתקופה שהיו בגלות במצרים. המשפחה שנולדה וחיה שנים רבות במרוקו, עלתה ארצה לישראל. לאחר שעלו ארצה ממרוקו לישראל הם הוגלו מישראל למצרים בתקופת השלטון העותומני.

סבא רבא, משה עזרן, הכין שרשרת זהב מיוחדת לבתו האהובה, מזל – היא סבתי. ימים רבים שקד על מלאכת האומנות, השרשרת הוכנה לקראת אירוע בת המצווה של סבתא מזל.

השרשרת שזורה במגיני דויד – סמל יהודי ומעוטרת בכדורי זהב, כולה עשויה זהב טהור. 

מנהג הענקת תכשיטי זהב כשי ומתנה נהוג בתרבויות רבות, כך גם בקרב יהדות מרוקו, יש חיבה יתרה לתכשיטי הזהב. באירועים מיוחדים במעגלי החיים נוהגים להעניק תכשיטי זהב. באירועי בת המצווה, חגיגות אירוסין, חגיגות החינה, חתונות. מנהג סמלי זה, משמעות טקס הענקת הזהב הוא "מעיין ברכה בדמותה של המתכת היקרה, הזהב מסמל עושר נוצץ אותו מייחלים מעניקי השי ההורים, סבים וסבתות לאדם האהוב, בתקווה שיהיו לו או להם חיים נוצצים ובריאים כמו זהב!"

שרשרת זו הייתה יקרה לסבתי מכל נכס אחר שהיה לה, זו הייתה המתנה שאביה עשה במיוחד בשבילה. השרשרת ליוותה את סבתא מזל, לאורך כל חייה והייתה יקרה לה רגשית. סבתא נהגה לענוד את השרשרת בכל אירוע חשוב וחגיגי.

כשהייתי ילדה, תמיד אמרה לי, שאת השרשרת היא רוצה לתת לי, כיון שאני בתו של דני – הבן היקר לה מכל. אבי – דני (דניאל) היה יקר לסבתא מזל מכל הן בשל הדאגה המתמדת לרווחתה של סבתא, והן בשל העובדה שניצל מהגרדום הבריטי.

עם פטירתה של סבתא, בשנת 1984, משאלתה של סבתי מזל, התגשמה. דודתי מרגלית, נתנה לי את השרשרת, השמורה עימי מכל משמר, שרשרת יקרה זו תמשיך את מסורת הדורות ותעבור בבוא היום לבתי היקרה.