מאגר סיפורי מורשת

התגייסתי בינואר 1972 עשיתי טירונות בבה"ד 12 שבצריפין. הטירונות נמשכה חודש ימים ישנו באוהלים, בכל אוהל ישנו 10בנות. עשינו אימונים ועשינו שמירות, למדנו להפעיל נשק. ערכנו מטווחים  וירינו בנשק. יצאנו לשטח וישנו באוהלי סיירים. במשך הטירונות עשינו מסדרים היינו צריכים לסדר את המיטה בצורה מסוימת והמפקדות היו בודקות לנו את החדרים ואם זה לא היה לשביעות רצונן היינו עושות מסדר חוזר.

האוכל בבסיס הטירונות לא היה טעים לנו אבל לא היתה בררה ואכלנו אותו, אכלנו במסטינג והיינו צריכות לשטוף אותו אחרי האוכל. לא היה לנו קשר עם הבית בזמן שהותנו בבסיס. בסיום הטירונות הוצבתי בפיקוד הנחל, משם הוצבתי לנחל המוצנח גדוד 50. נאמר לי להגיע למעלה האדומים לא הכרתי את המקום לאחר שחיכיתי הרבה זמן מצאתי רכב מהיחידה  שלקח אותי למקום והגעתי למחנה אוהלים. הסתבר שהגדוד נימצא באימון חורף בתנאי שדה. ישנו באוהלים היו שרותי שדה, בשביל להתקלח לקחו אותנו במשאית לבית החייל בירושלים.

הייתי בשלישות של הגדוד כפקידת כוח אדם. זה היה חורף, כל השטח היה בוצי מאוד היינו מחליקים מהבוץ סבלנו מאוד מהקור כי אי אפשר היה לחמם את האוהלים. בשביל שלא יהיה קר לנו בלילה היינו מצמידות שתי מיטות ביחד והיינו מתכסות בשמיכות של שתינו. באחת הפעמים חזרנו מחופשת השבת הגענו למאהל וראינו שחצי מהאוהלים התמוטטו. רצו לפנות את הבנות והחיילים הקימו את האוהלים  מחדש ונשארנו.

לא היה קשר עם המשפחה כי לא היו טלפונים, כשנשארנו שבת  לא היה לנו קשר עם המשפחה במשך שבועיים רצופים. בבסיס היתה מרכזייה שבה היינו עושות משמרות. היה אסור לנו להתקשר בשיחות פרטיות וכשפעם נשארתי שבת העזתי  להתקשר הביתה, אחד המפקדים גילה זאת  ונענשתי על כך בריתוק. במשך השרות עברנו בכל פעם מקום והיינו אורזים את המשרד והציוד האישי שלנו בארגזי עץ.

הייתי בסיני מקום שניקרא בלוזה על גדות תעלת סואץ והיינו מגיעים למקום במשאיות. הנסיעה נמשכה כמה שעות וראינו משם את המצרים שהיו בצד השני של התעלה. בקיץ יצאנו לאימון ברמת הגולן גם שם ישנו באוהלים בתנאי שדה והיינו הולכים להתקלח בקיבוץ אלרום שהיה קרוב. בערבים היה קר ונאלצנו ללבוש מעילים. החיילים התאמנו והבנות עבדו במשרדים. יצאנו הביתה בסופי שבוע, אלא אם כן היינו צריכים להישאר בתורנות שבת.

לאחר מכן יצאנו לפעילות מבצעית בעזה ישבנו בתוך עזה על חוף הים. החיילים עסקו בפעילות מבצעית בשמירה בתוך עזה והבנות עסקו בעבודה משרדית כבר אז היה קצת מסוכן בעזה ולכן קיבלנו הוראה לסגור את החלונות במכוניות כדי שלא יזרקו לתוך המכוניות רימוני יד. כשהחיילים יצאו למסעות קשים אנחנו הבנות היינו ממתינות להם עם שתייה חמה וכריכים.

השרות הצבאי היה חווייתי מאוד, נהניתי מאוד בגלל שלא ישבנו במקום אחד והיינו מאוד ניידים, צברתי הרבה חוויות. השתחררתי מהצבא בספטמבר 1973 ולאחר כשבועיים פרצה מלחמת יום כיפור. הגדוד היה בדרום רמת הגולן וסבל מהרוגים ופצועים.

את הבנות שנשארו בבסיס פינו הביתה ואני שהרגשתי עדיין שייכת לגדוד חברתי לבנות והלכנו לבקר פצועים של הגדוד בבתי החולים, בשלב מסוים, הורידו את החיילים לכנרת להתארגנות ואנחנו לקחנו מהדואר גלויות ונתנו להם כדי שיכתבו הביתה, כי לא היו פלאפונים ולא היתה להם דרך להתקשר למשפחה.

הזוית האישית

ליה – נהניתי להכיר את רחל ולשמוע את הסיפורים שקרו לפני שנים. רחל – נהניתי להכיר את ליה ולהיזכר בחוויות הצבא ולחזור לאלבום התמונות המתפורר…