מאגר סיפורי מורשת

זה היה ביום הכיפורים, יום בהיר, שקט ושלו, ללא מכוניות.

 

אחותי הגדולה ואני הלכנו לבקר את אמי  בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה, שם הייתה מאושפזת. בהגיענו לצומת השקט הופר בצלילים שהושמעו מהרדיו וניידת עמדה בצד עם שני שוטרים.

 

אני, שחודשים קודם לכן התגייסתי למשטרת ישראל, נגשתי לשוטרים ושאלתי מה קרה? והם ענו, לאן את הולכת, כנראה שנזעיק אותך. אז לא היו טלפונים ניידים.

 

כשהגענו לבית החולים היתה מהומה, רופאים ואחיות רצו, הצלחתי להבין שצריך לפנות את החולים מכל המחלקות כי פרצה מלחמה ומצבנו לא טוב, בכל מקום היו אוטובוסים שאספו חיילים וחיילי מילואים.

 

לבית החולים הגיעה ניידת שלקחה אותי לתחנה ושם פתחנו חמ"ל. תפקידנו היה לדאוג לריכוז ההסעות לבסיסים ולהאפלה של פנסי המכוניות והבתים, הכול היה אפל, קודר ומדאיג. עבדנו בשיתוף עם צה"ל.

 

כך ביום בהיר ללא מכוניות, בשעה 14:45 בחודש אוקטובר בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור.