מאגר סיפורי מורשת

ב"ה

הסיפור של שרה רבקה גורליק סבתא של חני ויגלר

שמי שרה רבקה, נולדתי להוריי שלום אליהו ופריידא מריישא וולענקין, בד' אב תש"ג 1943, בסמרקנד שבאוזבקיסטן. אני הבכורה במשפחה ויש לי שני אחים, דב בער וחיים אלעזר. את השם שרה רבקה העניקו לי על שם אחיינית של אבי שנפטרה בגיל שלוש. ומכיון שנוהגים לא לתת שם על אדם שנפטר בגיל צעיר, הוסיפו לי את השם שרה, על שם סבתא של אימי שנפטרה בגיל מאה ושש.

הוריי התחתנו וגרו במוסקבה עד לשנת 1941. בשנה זו הגרמנים פלשו לרוסיה, והיהודים נאלצו לברוח ממוסקבה מפחד הגרמנים. הוריי ומשפחות יהודיות נוספות עברו לסמרקנד. במשך כל שנות ילדותי ברוסיה חונכתי וגדלתי על הערך של מסירות נפש למען קיום תורה ומצוות. היה זה בתקופה של רוסיה הקומוניסטית שאסרה על קיום תורה ומצוות ולכן נאלצנו ללמוד תורה ולקיים מצוות בסתר ובחשאי.

בשנת 1964 התחתנתי עם בן דודי שלום דובער גורליק. לפני נישואיי עם בעלי רציתי לקבל הסכמה וברכה מהרבי, מפני שחששתי מהשידוך, מכיוון שאני ובעלי בני דודים. שלחנו מכתב לרבי דרך ארץ ישראל ומארץ ישראל נשלח המכתב לארצות הברית, מכיון שהיה אסור לשלוח מכתב מרוסיה לארצות הברית באופן ישיר. קיבלנו תשובה באותה הדרך (מארצות הברית לישראל, ומישראל לרוסיה). הרבי בירך אותנו שיהיה בשעה טובה ומוצלחת (כמובן באופן מרומז), בסוף המכתב הרבי  סיים במילה "זיידע"-סבא וחתם את חתימתו.

המכתב של הרבי ברוסית 

המכתב של הרבי בעברית

את ביתנו המשותף ניהלנו על פי הערכים שעליהם גדלנו והמשכנו לקיים תורה ומצוות בסתר. כך גם חינכנו את שלושת ילדינו שנולדו ברוסיה. תמיד חלמנו וקיווינו שילדינו לא יצטרכו ללמוד ולהתחנך ברוסיה הסובייטית ויזכו לעלות לארץ ישראל וללמוד כיהודים בגלוי וללא פחד.

הקשר עם הרבי, השאיפה והרצון לעלות לארץ ישראל נתנו לנו את הכוחות לעבור את התקופה הקשה ברוסיה הסובייטית. ברוך השם בי' אלול תשל"א 30 באוגוסט 1971 זכינו לעלות לארץ ישראל בזכות הברכה שקיבלה דודתי עבורנו מהרבי מליובאוויטש.

עלינו לארץ ישראל עם שלושת ילדינו, יחד עם הוריי. על פי הוראתו של הרבי כתבנו על המזוודות את הכתובת: נחלת הר חב"ד, למרות שלא הכרנו את המקום. אולם כשהגענו פגשנו את אנשי הסוכנות שפנו אלינו ואמרו לנו "מה נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי?! קרית מלאכי זו עיר פשע! כל רכב שנגנב בתל אביב הולכים לחפש אותו בקרית מלאכי… ובכלל ברגע זה בקרית מלאכי אין דירות פנויות, לכו לגור בקרית גת ובהמשך תעברו לקרית מלאכי".

כשהגענו לרחובות קרית גת פגשנו ילדים משחקים בכדור-רגל, בעלי שאל את איש הסוכנות, יצחק מאיר ליס, "היכן נמצא תלמוד תורה בעיר?" הוא ענה לו שעדיין אין, אבל בקרוב יקום. בעלי אמר "אני בשום אופן לא יוצא מהרכב! אם אין לי לאן לשלוח את הבן מחר ל'חיידר' אני פשוט לא יורד. כל השאיפה והחלום שלנו היו שהילדים שלנו ילמדו בארץ ישראל במוסדות יהודים דתיים. אני נוסע מכאן רק לנחלת הר חב"ד כמו שהרבי אמר". ואכן הגענו לקרית מלאכי אולם לא היו דירות פנויות. לכן איש הסוכנות נאלץ לפרוץ עבורנו לדירה נטושה ושם התמקמנו. מיד בבוקר "זכינו" לביקור של אנשי המשטרה. זו הייתה קבלת הפנים שלנו בארץ ישראל.

כחסידי חב"ד השאיפה הגדולה והחלום שלנו היו שברגע שנצא מרוסיה ניסע לראות את הרבי מליובאוויטש. ואכן לאחר כמה חודשים בעלי הצליח לטוס לניו יורק לרבי. היה זה בי"ט בכסלו תשל"ב.

כשבעלי נכנס ליחידות הוא שאל את הרבי אם עליו ללכת ללמוד ב'כולל'. למרות שבינינו, אני ובעלי, סיכמנו שהוא יתייעץ עם הרבי ממה להתפרנס. אך בפועל עלה במחשבתו של בעלי לשאול את הרבי אם ללמוד ב'כולל' כדי להשלים את הלימוד שלא הספיק ללמוד ברוסיה. הרבי אמר לו שזה רעיון טוב אבל רק אם גם האשה מסכימה. וכשבעלי שאל אותי אני כמובן הסכמתי, מי אני שאגיד לרעיון טוב של הרבי לא?! האם אני שחונכתי על קיום תורה ומצוות במסירות נפש ברוסיה, יכולה להביע אי הסכמה שבעלי ילך ללמוד ב'כולל'?!. ואכן בעלי למד בכולל ואני עבדתי כמורה למלאכה עם תעודת ההוראה שרכשתי ברוסיה (ברוסיה הייתי מורה לגרמנית).

גם אני זכיתי לטוס לרבי בי' שבט ולהיכנס ליחידות ולקבל ברכה. בזמן שהותי בניו יורק אצל דודתי ניגשתי להדליק נרות שבת. הכנתי שתי נרות עבורי ועבור בעלי ונר נוסף עבור כל הילדים. דודתי אמרה: "יש להוסיף לכל ילד נר מיוחד, כי כל ילד הוא אור. ברוסיה פחדנו להדליק נרות בגלוי, ולכן לא הוספנו נר לכל ילד, עכשיו כשאנחנו זכינו לצאת ולהיגאל מרוסיה צריכים להדליק נרות ולהוסיף אור בעולם". מיד הוספתי לכל ילד נר, ואחר כך לכל נכד שנולד גם הוספתי נר, וברוך השם גם לנינים שנולדו לי. כיום אני מדליקה מעל חבילת נרות בכל ערב שבת.

עם הזמן התאקלמנו בארץ ישראל, הילדים למדו במוסדות דתיים חסידיים ונולדו לנו עוד ארבעה ילדים. לאחר שבעלי סיים את לימודיו ב'כולל' הוא עסק בשחיטה ובמקביל פעל עם יהודים יוצאי רוסיה לקרבם לתורה ולמצוות.

לאחר העליה הגדולה, בשנת 1991 כשנפתח מסך הברזל ברוסיה בעלי הקים בית כנסת לעולי רוסיה בקרית מלאכי תחת הארגון של חמ"ה ובברכתו של הרבי. היינו הכתובת לכל בעיה ועזרה שהעולים היו צריכים וזקוקים.

במהלך השנים ארגנו חופות וקידושין לעולים חדשים שלא נישאו ברוסיה על פי דת משה וישראל. באחד האירועים חיתנו יחד עשרים ושמונה זוגות במעמד מפואר ומרגש בו השתתפו בני המשפחה וקרובים רבים. כמו כן בעלי ערך בריתות לעולים חדשים שלא זכו לקיים מצוה זו ברוסיה. בבית הכנסת שלנו מתקיימים תפילות כל ימות השנה, בחגים ובשבתות. בכל חג נערכים מסיבות מלווים בהסברים על מהות החג. כמו בחג הפורים – סעודות פורים. בחג הפסח – מתקיים ליל סדר ציבורי בו משתתפים המוני עולים ובני משפחותיהם שבחלקם זו להם הפעם הראשונה בו הם מקיימים 'סדר' כהלכתו. אני הייתי מדריכה כלות בשפה רוסית ומארחת תמיד בכל שבת בביתנו לסעודות השבת המוני עולים יהודים שבאו לטעום טעם יהדות ושבת מהי.

הפעילות עם יוצאי רוסיה

הפעילות עם יוצאי רוסיה

ברוסיה מסרנו את הנפש לקיום מצוות ובארץ אנו חשים שהשליחות שלנו היא לקרב יהודים לאבינו שבשמים – זוהי גם השליחות שלי.

הזוית האישית

משוב סבתא, רבקה גורליק: היה לי מאוד נחמד לשבת עם חני לזמן איכות. נהניתי לספר שוב נקודות שונות בחיי לדור הבא, לדעתי זה מאוד חשוב.

משוב נכדה, חני ויגלר: היה לי כיף מאוד לשמוע את הסיפורים של סבתא ומשפחתה. הרגשתי זכות להיות נכדה של סבתא.