מאגר סיפורי מורשת

הנכדות מוסי ולאהלה מתעדות את סיפורה של סבתא שרה קפלן כפי שהיא סיפרה להן:

סבנו, הרב אריה ליב קפלן, נולד בצרפת לאחר שהוריו ברחו מרוסיה, בילדותו גדל באנגליה ומשם עברו בני משפחתו לארה"ב. שם פגש את סבתנו, הרבנית שרה קפלן, שנולדה, גדלה והתחנכה בארה"ב לאחר שהוריה, הרב משה ואשתו הרבנית חיה ליברמן, ברחו גם הם מרוסיה (אמא שלה, סייעה בתור בחורה לטפל בסבי כאשר נולד ביציאה מרוסיה- עוד מעגל שנסגר…).

כשנתיים לאחר נישואיהם, שלח הרבי את סבא וסבתא לשליחות בארץ ישראל, בעיר צפת. הם עברו לצפת במסירות נפש ובמהירות האפשרית, כפי בקשת הרבי, ואכן, בקיץ 1973 הם הגיעו לארץ, ממש לפני מלחמת יום הכיפורים. סבא סייע במלחמה לחזק את התושבים בצפת בתקופה הקשה ואף התנדב לצה"ל. במסירות הקים בעיר צפת, ביחד עם סבתי קהילה מפוארת של חב"ד עם מוסדות מפוארים שגדלים ומתפתחים עד היום.

בשנת 1987, קיבל סבנו, הרב אריה לייב, הוראה ממזכירות הרבי מליובאוויטש לצאת לשליחות חשאית ברוסיה. רוסיה באותם ימים, הייתה תחת השלטון הקומוניסטי. היה אסור לחנך לתורה ומצוות וכן לא ניתנה ליהודים האפשרות לצאת ולעזוב את המדינה. השלטונות ברוסיה היו מאוד חשדניים כלפי כל התרחשות והיו במעקב מתמיד אחר אנשים שעוררו את חשדם. לא היו קשרי ידידות בין ישראל לרוסיה, ולאזרחים ישראלים לא הייתה אפשרות להיכנס לרוסיה. הרבי הורה לסבא ולסבתא לטוס מישראל לאירופה ומשם לטוס לרוסיה, להיכנס כתיירים אמריקאים בלבד ולא לחשוף את זהותם הישראלית.

במעבר בשדה התעופה ברוסיה, המשטרה פתחה להם את כל המזוודות ועברה פריט פריט בכדי לוודא שלא הכניסו דברים הקשורים לפעילות דתית. כתיירים אמריקאים, השלטון הרוסי כיבד אותם, אך בכל זאת לא אפשרו להם להכניס ספרי קודש הכתובים בשפה העברית, משום שלא הבינו את השפה וחששו שמא כתובים שם דברי בגידה בשלטון הקומוניסטי. הם נתקלו בחפצים שונים שאינם מוכרים, וסבא היה צריך לתת הסבר לכל אחד מהם. למשל, הוא הביא אצבעות מכסף לספרי התורה על מנת להשאיר בבתי הכנסת, כשנשאל למטרת החפץ, ענה שהוא נוהג לגרד עם זה את הגב. כך גם הגיב כששאלו מהם סכיני השחיטה המיוחדים שהביא, שהוא נזקק להם למריחת גבינה וממרחים שונים. גם לגבי הטליתות הרבות, ענה שזה בגד שהוא מחליף מידי יום. וכך השתדלו לקבל אישור להכניס את רוב הדברים שהביאו איתם.

סבתא מספרת, שבגלל החשדות של השלטונות, היו בחדריהם במלון שבו השתכנו מכשירי ציתות ולכן  הם נאלצו לשוחח ביניהם בכתב, בכל מה שהיה קשור למסירת שיעורים, לביקור בבתי כנסת ובקהילות השונות. באחד מביקוריהם אצל משפחה יהודית ברוסיה, ששמרה על קשר עם הקהילה החשאית בקייב,  דיברה סבתא בעברית עם בעלת הבית, ביתה בת השש, פנתה לאמא שלה, ואמרה שהאישה הזו מדברת במבטא מצחיק (המבטא שלה היה אומנם אמריקאי, אבל מה שהצחיק את הקטנה, היה השוני מהמבטא הרוסי) אמא שלה הסבירה לה בשקט, כאילו מספר סוד יקר ערך, שהאישה הזו הגיעה מארץ הקודש, מארץ ישראל. הילדה ביקשה מאימא שלה בהתרגשות שייסעו גם הן לארץ ישראל, גם היא רוצה לגור בארץ הקודש בין יהודים, אך אמא שלה ענתה לה: "את זוכרת שלימדתי אותך על פרעה, שלא נתן לבני ישראל, לצאת ממצרים? גם לנו יש פרעה שלא נותן לנו לצאת מרוסיה. אבל כמו שבני ישראל בסוף נגאלו, אל תדאגי, גם אנחנו נגאל!" סבתנו התרגשה מאוד לשמוע את התגובה רווית האמונה של האימא, מה שמוכיח שרק האמונה היא זו שמחזיקה את עמינו בכל הדורות.. כמובן שעם נפילת מסך הברזל המשפחה הזו, כמו עוד משפחות רבות, עלו לארץ ישראל.

לאחר ביקור זה, סבא וסבתא המשיכו בביקורים חשאיים נוספים לחיזוק יהדות רוסיה בהוראת הרבי וסבנו גם מסר שיעורים בשיחות ועידה טלפוניות, כאשר בני הקהילה מתאספים במחתרת.

הזוית האישית

שרה קפלן: 

כאשר סבנו נפטר בתאונת דרכים באחת משליחויותיו ברוסיה, בשנת 1998, קיבלו בני  המשפחה מכתב תנחומים מהרב בקייב ובו הוא  כתב: "על בניין יהדות רוסיה כתוב: הרב קפלן הקים את המפעל הזה".

רוסיה. צרפת. אנגליה. ארה"ב. ישראל. רוסיה… סגירת מעגל…