מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בשכונה ירושלמית ידועה בגלל קרבתה לשוק מחנה יהודה, שכונת "אוהל משה". בשכונה זו היו חצרות ובכל חצר גרה משפחה אחרת. בשכונה היו לרוב אנשים דוברי ספרדית לאדינו אך היו גם משפחות מתימן, מפרס ומאשכנז. בשכונה היו שומרי שבת והיו גם מסורתיים אבל לא היו אנשים חילוניים. כשגרים באווירה כזאת סופגים הרבה תרבויות כמו למשל שפותו ומאכלים.

בבית שבו גדלתי דיברו ההורים וסבא רבא וסבתא רבתא בעברית ובשפה ספרדית – לאדינו אלו שתי השפות שדיברו ההורים עם הילדים. אך ההורים למדו גם לדבר בערבית, אידיש ופרסית. בשנות החמישים לא היו כלי תחבורה כמו אוטובוסים למשל והקרבה לשוק עזרה מאוד לערוך את הקניות.

נהניתי מאוד מהקולות של הירקנים ומהצבעוניות של השוק. הדבר נתן לנו אווירה ססגונית ועשירה כי בתקופה זאת לא היו לנו אמצעי בידור כמו למשל טלוויזיה. להורים שלי הייתה משפחה גדולה של 9 נפשות ואימא שלי הייתה עקרת בית למופת שתמיד טרחה למען המשפחה. בישלה, כיבסה, תפרה, ניקתה את הבית ערכה קניות בשוק ודאגה לנו הילדים מ-א ועד-ת. אני זוכרת שכשהשכיבה אותנו לישון היא צחצחה לנו את הנעלים והניחה אותם ליד המיטה של כל ילד היא גם תפרה טלאים בבגדים שנקרעו, כי באותה תקופה לא היה מספיק כסף לקנות בגדים חדשים. הבית ספר שבו למדתי היה בשכונה, בתי הספר היו שכונתיים.

לאנשים בשכונה לא היו מכוניות פרטיות ורק לאבא שלי הייתה מכונית ליד הבית זאת הייתה מונית וקראו לזה "טקסי". כי המקצוע שלו היה נהג מונית והוא היה היחידי בשכונה כולה. הזיכרון הכי חשוב שלי הוא שנשים קיבלו צירי לידה היו דופקים בדלת בהתרגשות רבה ומבקשים שייקח אותן לבית היולדות. הוא היה עושה זאת בשמחה.

כשהייתי תלמידת בית ספר השתתפתי במשמרות הזהב ובאחת הפעמים פתאום עצרה לידי מכונית וכמובן שזה היה אבא שלי שעצר בלי שאני אעצור אותו ירד מהאוטו חיבק אותי ונתן לי סוכריות.

תנאי החיים שלנו לא היו קלים מכיוון שלא היו דברים רבים שיש היום כמו למשל מכונת כביסה ואני זוכרת את אמא שלי מכבסת בתוך גיגית גדולה שעשויה מפח עד שהיו לה קמטים בידיים מהמים. חשוב לציין שבשנות ה 50 לא היו ברזים למים ולכן היו בחצרות הבתים בארות מים וההורים שלנו היו שואבים את המים בדלים. הבארות היו מתמלאים ממי הגשמים דרך מרזב, צינור שהתחיל מהגג עד לבאר. ממים אלו היינו מתרחצים, שותים, מכבסים, שוטפים כלים ומנקים את הבית. את הכביסה המכובסת היו קושרים בחבל כביסה מקצה אחד של הרחוב עד לקצה השני ובאמצע היו שמים מקל מעץ כדי שיחזיק את כובד התלייה.

הבית שלנו היה קטן, שני חדרים ולכן ישנו כל האחים בחדר אחד ביחד, ומכיוון שלא היו מספיק  מיטות ישנתי עם אחותי מרגלית באותה מיטה "ראש וזנב" אמא הקפידה מאוד על חינוך לערכים כמו למשל אהבה בין האחים וכמובן גם התייחסות בכבוד לשכנים. הפתגם הנפוץ בבית היה "טוב שכן קרוב – מאח רחוק".

בבית היה רגוע וכיף לא דברנו על שעמום כי שיחקנו בתוך המשפחה בין האחים בכל מיני משחקים למשל חמש אבנים, לרוב באבנים קטנות שאספנו מהרחוב ולא אבנים מברזל כמו שיש היום, שיחקנו בכדור קטן "שבע על הקיר". כשיצאנו החוצה הבנים שיחקו "סטנגה" שזה כמו כדורגל בין שתי מדרכות עם כדור קטן יותר הבנות קפצו בחבל בכל מיני צורות למשל קדימה ואחורה בחבל ארוך וצירפו לזה שירים למשל "אני מזמינה את…. ליום הולדתי בשעה 10" ואז צריך לקפוץ 10 פעמים וכך עם כל מספר אחר. המשחקים האלה היו כל כך כיפים ואני ממליצה עליהם היום יש פלאפונים וטלוויזיות אבל פעם לא היה והיו קובעים מראש על מפגשים חברתיים.

אני עבדתי במסעדה ועד היום אני אוהבת לבשל לנכדים ולאורחים שבאים לביקור. כמעט כל יום שישי אני מכינה קוסקוס או קובה ובנוסף לשני הדברים אני מכינה גם ערוק לפעמים בימי שישי אני מכינה גם פלפל ממולא. ביום יום אני מבשלת כנפיים מוקפצות בורקס בשר ובורקס טרד אני לוקחת מאכלים מכל העדות אבל לרוב מאכלים עירקים [אמא שלי באה מעירק ואבא שלי מספרד בגלל שבעלי טריפוליטאי אני מבשלת גם קוסקוס] לרוב בחורף אני מכינה מרק עדשים כמעט כל שבוע. אבל לפעמים אני יותר מתחברת למטבח הפשוט יותר ואני מכינה ציפס שניצל ופירה לנכדים. אני מבשלת גם סלטים למשל טחינה ירוקה.

כיום: יש לי ארבע ילדים וחמשה נכדים: ירון- לורין, תומר- אורי שי, ענבל – ליאם ותבל ומאור. השלושה הראשונים נשואים. לכל אחד מהילדים שלי שהתחתנו יש ילדים הנכדה הגדולה שלי היא ליאם והקטנה שי. רוב הנכדים שלי בין הגילאים 0-4  חוץ מליאם בת ה – 10 ותבל בן ה-6. ליאם ותבל באים לביקור לפחות 3 פעמים בשבוע ואני תמיד קונה להם ממתקים ומבשלת להם אוכל של ילדים למשל: שניצל ציפס פירה ופתיתים.

לפעמים הנכדים שלי ליאם ותבל באים איתי לשוק כי: שוק מחנה יהודה הוא שוק מזון וביגוד, הנמצא בין הרחובות יפו ואגריפס לצד שכונת מחנה יהודה בירושלים, ומשמש כשוק מזון מרכזי בבירה. בשוק דוכנים וחנויות רבות, הכוללים דוכני ירקות ופירות טריים, אטליזים, מאפיות ומעדניות. יש בשוק גם חנויות לדברי מכולת, תבלינים, מזון אורגני, ממתקים, פרחים, כלי בית, כלי מטבח, כלי עבודה וביגוד וגם דוכני פלאפל ומסעדות עממיות. בעבר בשוק היה רק מאכלים היום יש הרבה יותר

לפני כ- 40 שנה או יותר עברתי לגור עם בעלי עמוס בשכונת רוממה אני כבר לא דתייה כמו שהייתי היום אני חילונית, עם השנים רוממה הפכה לשכונה חרדית אבל אני עדיין גרה שם אני הולכת ברגל לשוק  עדיין קצת קרוב. היום יש גם סופרים בכל שכונה ויותר קל לי אני מאוד אהבתי את החיים שהיו פעם והכל היה אחרת היום אני כבר התרגלתי לחיים ולא מזמן קיבלתי את הפלאפון הראשון שלי אני לא מרגישה שום שינוי בין החיים עם פלאפון והחיים בלי.

והנה אנחנו

הזוית האישית

ליאם קדושים: סבתא אומרת: "טוב שכן קרוב – מאח רחוק".