מאגר סיפורי מורשת

 "אני בוחרת לספר לך ולהתרכז בשכונה בה גדלתי כשהייתי בגילך, כי אחר כך עברנו לשכונה אחרת בירושלים שבה הכל היה שונה.גדלתי בשכונת מקור ברוך בירושלים."

 

 "גרתי בבית שהיה ממוקם במרכז הרחוב. היו לו שלוש קומות. בכל קומה גרו שתי משפחות. ואנחנו גרנו בקומה השלישית. הדירה הייתה בת שלושה חדרים קטנים, ואליה מצורף גג שהיה לשימושינו."

 

 "בית  הספר היה בקצה הרחוב, "בית חינוך על שם ברל כצנלסון" אחד ההוגים הידועים של מפלגת העבודה. על כן בית הספר הדגיש מאד ערכים חברתיים וערכי עבודה. אני זוכרת את הפעילות הענפה של מועצת התלמידים, את הגינה החקלאית שהייתה לנו בבית הספר בה עבדנו לפחות פעם בשבוע, את חדר הטבע שהיה מצויד באקווריומים, צמחים, וכל מה שאספנו והבאנו. את המסעדה הבית ספרית שכל תלמידי כיתות ז ו-ח לקחו חלק בהפעלתם ואת החוגים הרבים שכל אחד מאתנו היה יכול לבחור."

 

"החג העיקרי שהלכתי בקפדנות רבה היה חוג הריקוד בסטודיו לבלט של רינה ניקובה. התחלתי לרקוד בגיל 8.כולם הכירו אותי כרקדנית.ברחוב היו לי הרבה מאד חברות שלמדו איתי באותה כיתה והיינו מבלות הרבה אחת אצל השנייה. לא מעט שיחקנו בחוץ וברחבה של הבית משחקי כדור- שמות אוויר, מחניים, כדור הקפה חמש אבנים ועוד…כמו כן, הייתי חברה בשומר הצעיר. בכיתה ח' כבר הדרכתי ומאד אהבתי את כל הפעילויות שבתנועה ובהדרכה." 

 

"אמנם לאבי היה רכב אבל אף פעם הוא לא הסיע אותי לשום מקום כי היה עסוק בעבודתו. לרב המקומות כמו לתנועה ולסטודיו הייתי הולכת לפחות שניים וחצי קילומטר הלוך וחזור.בדרך כלל עם חברה או קבוצה."

 

"בדרך כלל תיאמנו בבית ספר מעט מאד דיברנו בטלפון ופלאפון כמובן שלא היה, גם אם לא קבענו מראש היינו פשוט באים, ואם זה לא היה מתאים היינו הולכים. הקשרים היו מאד פתוחים וכל החברים שלי גרו ברחוב שלי."

 

"בבית שגרתי בו לא היו בכלל ילדים בגילי. היות והייתי הכי קטנה בבניין שלי כל השכנים פינקו אותי. היו לי הרבה חברות שגרו בבתים הסמוכים לי וכולנו הלכנו לאותו בית ספר, היינו באותה כיתה, בחוגים וגם לתנועה היינו הולכים ביחד ברגל."

 

 "תמיד רציתי חיית מחמד אבל הדירה הייתה קטנה וגבוהה וההורים לא הרשו.אני זוכרת שאבא הביא לי פעם אפרוח מהשוק, ויום אחד הוא קפץ על האסלה וטבע בבית שימוש."

 

"היו לי שתי אחיות- ופער הגילאים בינינו היה גדול. ביני לבין אחותי יש פער של שש שנים ומהקטנה של שמונה שנים. כך יצא ששתיהן היו תמיד בחדר אחד ולי הייתה פינה בסלון הקטן, וכל ערב הייתי צריכה לסדר את המיטה ולסדר שוב הכל בבוקר . בתור הבכורה עזרתי הרבה לאימא לטפל בקטנים. הרגשתי מאד גדולה וההורים שלי מאד סמכו עלי, למרות שהייתי די פראית, מטפסת על כל העצים וצינורות שבשכונה, ומתנדנדת לגבהים שהפחידו את כולם." 

 

"באמצע הרחוב הייתה מכולת, שגודלה כחדר קטן בבית. ושם היה אפשר לקנות את כל המצרכים הבסיסיים- חלב, לחם, ביצים, וכו'… לפחות פעם בשבוע אימא שלי הייתה הולכת לשוק מחנה יהודה עושה סיבוב ושם קונה- ירקות פירות בשר וכו'… לעיתים אבא היה בא לאסוף אותה ברכב אבל בדרך כלל הייתה נסחבת עם כל הסלים דרך ארוכה וקשה. לפעמים הייתי הולכת איתה והכרתי את השוק על כל פינותיו. אני זוכרת שאבא שלח אותי פעם למכולת לקנות לחם חזרתי ואמרתי שהלחם נגמר, אבא אמר: אם נגמר הלחם, היית צריכה ללכת למכולת הרחוקה יותר ואם גם שם אין אז לכי לשוק. העיקר לא לחזור בידיים ריקות ולהגיד שאין."

 

 "אחד הזיכרונות שיש לי מגיל חמש הוא מתקופת מלחמת השחרור בה פרצו לדירתנו ארבעה חיילים אנגלים, רוקנו את כל הארונות וחיפשו נשק. אבא שלי היה פעיל בתנועת המחתרת של לח"י וחשבו שיש סליק בדירה. הם עצרו את אבי יחד עם אבא אחימאיר שגר בקומה הראשונה אבל לא מצאו שום דבר בביתנו. פחדנו מאד ולכן הזיכרון נשאר חרוט בלבי."

 

היום שכונת מקור ברוך שהייתה שכונה חילונית לגמרי שנתה את פניה והפכה להיות חרדית לגמרי על כל מאפינייה.

מורות מובילות ריקי באגר ולילית קניגסברג  

תשע"ו