מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השיטפון הגדול במעברת קריית אתא

מצד ימין מיקה -נכדת מצד שמאל -סבתא רבקה
תמונה של המעברה
המעברה הוצפה בנחלי מים

השיטפון הגדול במעברת קריית אתא

הסיפור של רבקה מתוקי – סבתא של מיקה.

"עליתי לארץ בחורף 1950, שנתיים לאחר מלחמת השחרור. הייתי בת 6 וקצת. שיכנו אותנו בצריף ארוך עם משפחות רבות במחנה העולים שער העליה בעתלית. מאותה תקופה אני זוכרת את ריח התפוזים החריף ואת הדוכנים הרבים בהם סחטו תפוזים ומכרו. אני זוכרת שכל כך רציתי לטעום אבל פחדתי לבקש כי חשבתי שזה עולה הרבה כסף וכסף לא היה…

לאחר מספר חודשים העבירו אותנו למעברת קריית אתא, שם קיבלנו צריף בד עם שני חדרים. בין כל שורה של צריפים הייתה ברזייה של מים ממנה לקחנו מים לשתייה, שטפנו כלים וכביסה וכו'. שירותים היו בקצה המעברה. על מנת להתרחץ היינו מחממים מים שמים בגיגית באמצע הצריף מוסיפים מים קרים ומתרחצים פעם בשבוע ביום שישי.

בחורף הראשון שלנו במעברה היינו כל הילדים בבית הספר, ירד גשם שוטף במשך שלושה שבועות ללא הפסקה כמעט. כל המעברה הוצפה בנחלי מים, פתאום נכנסו לכיתות גברים לא מוכרים לנו. לקחו את כל הילדים למשאיות והסיעו אותנו לקיבוץ הסמוך רמת יוחנן. הכניסו אותנו לאולם ענקי, חילקו לנו שמיכות ושתייה חמה ונשארנו לישון שם על מזרים למשך הלילה. כיוון שהיינו ילדים וכולנו יחד הרגשנו שאנחנו נמצאים בהרפתקה, שמחים ועליזים.

בינתיים ההורים שלנו לא ידעו איפה אנחנו נמצאים, לפחות ההורים שלי לא ידעו, דאגו מאוד. חזרנו רק למחרת ולא הבנתי לא אימא שלי דאגה כל כך והייתה נסערת ביותר.

במבט לאחור אני חושבת שהרבה הורים פשוט לא ידעו לאן הילדים שלהם נעלמו ודאגו מאוד. כמובן שלא היו טלפונים ואמצעי תקשורת כמו היום.

הגשם חלף עבר והאביב הגיע עם הרפתקאות חדשות.

הזוית האישית

מיקה רייס: למדתי דברים חדשים שלא ידעתי על סבתי, על המשפחה, העלייה לארץ ותנאי החיים אז.

מילון

מעברה
ישוב ארעי לעולים חדשים לארץ ישראל בשנות החמישים

ציטוטים

”אני זוכרת את ריח התפוזים החריף“

הקשר הרב דורי