מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השואה שלי

אני וסבתא שלי נמצאות בקמפוס הרב דורי.
אני בין דודתי ודודי
איך חיו פעם

הכל התחיל בשנת 1939 ואני הייתי רק בת שלוש ההורים שלי ברחו מעירם לגבול הרוסי, לעיר לבוב,  שלשם הגרמנים עוד לא הגיעו שם גר אחד האחים של אמא שלי. אבל הרוסים בקשו לגרש את כל האנשים שלא היו שייכים למקום ואמנם הם הגיעו לבית של דודי וכל מי שלא היה בן העיר גרשו אותו והעבירו אותו לרוסיה למחנה עבודה כך הגיעה משפחתי שכללה את סבי ואת סבתי את הורי את אחי ושתי דודות ודודים שלי.

דודי בן העיר לבוב ומשפחתו נשארו בעירם. אנחנו הוגלנו למחנה עבודה באורל. הזיכרון הראשון הוא שאבי מחזיק אותי בזרועתיו ואנחנו הולכים בשירה ארוכה מלווה בחיילים רוסים על סוסים פתאום חייל רוסי לקח אותי מהזרועות של אבי והושיב אותי על הסוס לידו, כנראה הוא ריחם על אבי. הגענו לאורל שם שיכנו אותנו בצריף מעץ כל האנשים המבוגרים במשפחה שלי חוץ מסבתי נלקחו לעבודה ביער שם הם כרתו עצים. אחי ואני נשארנו בטיפולה של סבתי. לפי מה שסיפרו לי לא היה שם מספיק אוכל לכולם חילקו לנו מרק מקליפות תפוחי אדמה ולחם שחור. לפי מה שאני זוכרת, אחי ואני עמדנו ליד הנער וראינו את בולי העץ שכרתו ביער שטים על הנהר זה היה מחזה מופלא. שנה וחצי הינו באורל אחר כך שיחררו אותנו ויכולנו לנסוע לאן שרצינו שמענו שבפולין מתרחשת מלחמה אכזרית ולכן חיפשנו מקום לנסוע אליו. אמרו לנו שבמזרח יש אוכל ולכן נסענו לקחזחסטן לעיר קזיל אורדה. הדבר הראשון שאני זוכרת הוא סלסלת לחם ולחמניות. שם הינו עד סוף המלחמה.

כשחזרנו לפולין גילינו שכל המשפחה שנשארה שם נספתה בשואה. מה שלמדתי מזה שאנחנו לא תמיד יודעים אם דבר שבזמנו נחשב לרע כמו למשל הגירוש שלנו מפולין על ידי הרוסים הוא אמנם רע. בדיעבד גירוש זה הוא שהציל אותנו.

scan0013

 

הזוית האישית

מה שלמדתי מזה שאנחנו לא תמיד יודעים אם דבר שבזמנו נחשב לרע כמו למשל הגירוש שלנו מפולין על ידי הרוסים הוא אמנם רע. בדיעבד גירוש זה הוא שהציל אותנו.

מילון

בדיעבד
מה שאנחנו חושבים עכשיו על מה שקרה בעבר

ציטוטים

”מי הוא עשיר השמח בחלקו“

הקשר הרב דורי