מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הקשר רב דורי יסמין וסבתא רונידה

סבא וסבתא שלי
מפת אוקראינה ארץ הולדת סבתא
הסיפור מספר על יהדות והמסורת של סבתא שלי בילדותה באוקראינה

הקשר הרב דורי שלי ושל סבתא
לסבתא שלי קוראים רונידה, נתנו לה את השם הזה על שם סבא שלה (אבא של אבא שלה) שהשם שלו היה חיים אהרון אז עשו רונידה בסגנון רוסי. סבתא שלי נולדה באוקראינה בעיר צ'רנפצי. לסבתא שלי לא היה בית טוב, היה חדר אחד שם הם אכלו שיחקו ורק בישלו ליד חדר שהיה ליד הכניסה של הבית שם הם בישלו. לא היה חימום בבית שלהם. לא היה להם ים בעיר היה להם רק נחל וכדי לנסוע לים הם היו צריכים לנסוע לאודסה שם יש את הים השחור. בעיר שבו גדלה סבתי היה בית כנסת קטן, בכל החגים הלכו לשם כי סבא וסבתא שלה היו דתיים .
 
לאמא של סבתי קוראים חנה לאבא של סבתי קוראים: מאיר ולאחות של סבתי קוראים אלה. אמא של סבתי הייתה תופרת במפעל, אבא שלה היה מנהל של כל הפועלים וכל אחד מהפועלים היה מתקן בניינים כל פועל היה מתקן משהו אחר בבניין קראו להם טכנאים של בניינים. ההורים שלה עבדו קשה, אך הם היו חרוצים וניקו את כל החדרים. אמא שלה הייתה מבשלת מאוד טעים, אבא שלה ידע לתקן הכל, בבית עשה הכל לבד. סבתא שלי אומרת: "הם היו הכי יפים בעולם, תמיד היו נקיים ומסודרים, אני זוכרת שאמא שלי לבשה חצאיות ושמלות ושאבא שלי תמיד היה יוצא לעיר בחליפה".
 
היה להם מאוד קשה לקנות דברים, הם היו קונים בשוק ולפעמים הם היו צריכים לעמוד בתור שעות כדי לקבל בשר. הם אהבו לאכול מאכל מיוחד בשם מאמליגה וגם דייסה מקמח תירס. הכל הם בישלו לבד בחורף אכלו חצילים גמבות וכו'. סבתא שלי אומרת:"אני זוכרת את הימים שבהם בישלנו חצילים וגמבות ועוד כמה, היינו סוגרים הכל בבקבוקים ובחורף היה מה לאכול, זה היה מאוד טעים."בשבתות כשסבא וסבתא של סבתי הלכו לבית כנסת אמא ואבא שלה חיכו עד שכולם יחזרו והם אכלו כולם ביחד צהריים וגם ארוחת ערב שבת.
 
בעיר שלה היו הרבה יהודים, סבתא שלי אומרת:" 70 אחוז היו יהודים ו – 50 אחוז עלו לארץ". הם היו הולכים בחגים לבית כנסת. הם קנו בחניות וגם בשוק. הם קנו בגדים, בשוק קנו אוכל, גבינות, עופות, בשר הודו, פירות וירקות. בבית ספר של סבתי לבשו שמלות מיוחדות ונעליים מיוחדים. שמלות היו בצבע שחור ורק בימים חגיגיים לבשו שמלות בצבע חום עם בד של פפיון לבן.
 
היא למדה באוניברסיטה שנקרא: מבנה היסטורי. לסבתי היו המון חברים, היו לה חברים מהעבודה, חברים שגדלה איתם, שכנים. שתיים מהחברות שלה גדלו איתה בעיר שלה שהייתה נפגשת איתה והיו כמה חברים מעיר אחרת. היו כמה שעלו לפניה לארץ וכשהם עלו לארץ הם נפגשו שוב. סבתא שלי אהבה מאוד לשחק עם חברים היו להם  משחקי קלאס, מחבואים, קפיצות חבל, סבתא שלי אומרת: "אני זוכרת ששיחקנו שטנדר שזה משחק מ5-6 ילדים ויש כדור שזורקים למעלה ואומרים שטנדר ושם של ילד והוא צריך לתפוס את הכדור ולזרוק על ילד אחר."בשעות פנאי של סבתי היא אהבה לקרוא ספר, סבתא שלי אומרת: "היה לנו חוק בבית, חוזרים מבית ספר עושים שיעורים, אחרי השיעורים היינו כל החברים נפגשים באותו שעה באותו מקום ומשחקים וכשחזרתי הביתה הייתי קוראת ספר כי מאוד אהבתי לקרוא".
 
לבית ספר של סבתי לא היה שם, באוקראינה אין שמות של בתי ספר יש רק מספרים, המספר של הבית ספר של סבתא שלי היה שש. סבתא שלי אמרה לי שהמקצועות שיש היום בבתי ספר היה בדיוק כמו פעם, אותם מקצועות, לא היה משהוא מיוחד. אבל מה שהיא הכי זכרה זה את המקצוע "טרוד" ששם הבנות תפרו והבנים הלכו לנגרות, מסגרו, בנו וכו'.סבתא שלי אמרה שבבית ספר שלה היה צריך לתת כבוד למורים, שזה בדיוק כמו שיש לנו עכשיו, סבתי אומרת: "כשהמורה הייתה נכנסת היינו צריכים לקום, להיות בשקט, תמיד היה שקט בכיתה, אף פעם, אף אחד לא אמר משהו בלי להרים יד, בזמן שהמורה הייתה מסבירה על הנושא הנלמד ויש דברים שלא הובנו, היינו מרים יד, לא אצבע!, יד שלמה!!, קמים ושואלים." בבית ספר שלה היו כמה מורים שהם אהבו במיוחד והיו כאלה שלא, מה שדומה אצלנו, העונשים היו כבדים, סבתי סיפרה לי שהבנים בכיתה שלה הביאו סכין ( אולר ) והיו זורקים על הדלת שהייתה בנויה מעץ, הסיכון בדבר הוא שאם משהו היה נכנס הוא היה מקבל את הסכין לראש והיה יכול להיחבל קשות. המנהל זרק אותם מבית ספר , אבל תלמידי הכיתה ביקשו מהמנהל שיחזירו אותם והוא סלח להם והחזיר. התלבושת האחידה: לבנות היה שמלה שחורה עם פפיון לבן ורק לטקסים מיוחדים הן לבשו שמלה חומה, ולבנים היה סוג של מדים. בכיתה של סבתי היו טיולים, הם טיולו עם על הכיתות, היה להם טיול שנתי של כל הכיתות ביחד למקום מסוים. לא היה להם מסיבה פרטית אבל הם חגגו חגים של רוסיה ביחד.
 
סבתא שלי זוכרת המחנכת שלה היא לימדה אותה איך לכתוב נכון ברוסית, איך צריך לכתוב, יומן קריאה- הסברנו את הדמות בספר. סבתא שלי זוכרת את המורה הראשונה שלה כי היא הייתה אצלה ואצל הילדים שלה.היא אהבה לשון, ספרות, היסטוריה, היא לא אהבה הנדסה ומתמטיקה. אצל סבתא שלי חגגו בבית בת מצווה אסור היה לעשות חגיגות כאלה ברוסיה. סבא וסבתא של סבתא שלי עשו את פרשת השבוע. סבתא שלי זוכרת שבאו ואמרו לה שהיא נערה והיא אהבה מאוד את המתנות והפרחים שהביאו לה. כל החברים שלה עשו בבית חגיגות הברת מצווה. הבנים היו הולכים לבית כנסת עם ההורים ככה שאף אחד לא ידע. היה לסבתא שלי חדר אוכל, בבית הספר, היא אהבה לחמנייה עם שניצל, לחמנייה עם קרם וניל,  לחמנייה עם שירבט, לחמנייה עם נקניק סלמי. בבית היה להם ממתקים ובבית ספר לא היה. היה להם משחק בבית ספר שהם מאוד אהבו שהיה נקרא זרניצה.
 
סבתא שלי אהבה לשמוע את הכל היא גם ניגנה בפסנתר ובכינור היא אהבה קלסיקה וגם מוזיקה רוסית. הם רקדו טוויסט, וואלס, טנגו היא אהבה לשמוע את כל הזמרים גם להקות היא מאוד אהבה וגם היה קצת רוק היא ידעה לשיר את כל המוזיקה הרוסית. הם רקדו במסיבות עם בנים היה להם כמו דיסקו. היא הייתה שרה בקבוצת "אנסמבל" היא אהבה שירים וריקודים אוקראינים בקבוצה שהיא הייתה נמצאת היה להם תחרות והיו זוכים בה.
 
היו להם סטנדאפיסטים ממש גדולים שעד עכשיו הילדים שלהם ממשיכים אותם. היה להם רק טלפון או שהיא הייתה באה למקום תקשורת והייתה מזמינה שיחה. הם היו מכירים במקום מסוים והיו הולכים לסרט או טיולים. עם סבא שלי היא הייתה הולכת 3-4 חודשים איתו ואז הוא יציע לה נישואין. הם נתנו כבוד להורים זה היה התרבות. הם יצאו מלא לדיסקוטק. היו מזמינים לקפה או מסעדה קטנה אבל לרוב היו מטיילים. הם היו מדברים עם ההורים שלהם על הכל חוץ מדברים אינטימיים  ההורים יודעו הכל. הם היו יוצאים פעם בשנה לטיולים. עם היו הולכים לפארקים. היה להם שידוך אבל הם לא ידעו את זה.1991 הם הלו לא"י הסיבה היחידה היא שהילדים שלהם לא יתחתנו עם גויים. הם עלו במטוס הם הגיעו לנהריה ונשארו פה. היה להם קשה בהתחלה עם כסף והדיבור אבל הם הצליחו להתמודד. הם היו באוקראינה ושמעו את הכל דרך תכנית רדיו.
 תשע"ו

מילון

אנסמבל, דיסקוטק
להקה, מועדון

ציטוטים

”שגם כשקשה, יש דברים טובים לקחת !“

הקשר הרב דורי