מאגר סיפורי מורשת

שניהם היו חיילים, סבא צביקה היה בצנחנים, וקיבל אפטר (חופשה קצרה). מכיוון שגר בחיפה, יצא עם חברו לתל אביב לביתה של סבתא טובה שבאותה עת, בת דודתה גרה אצלה. בביתה נפגש החבר עם חברתו, הלא היא בת דודתה. וסבא צביקה פגש את סבתא טובה.

בשנה הראשונה לחברותם, היו עדיין חיילים, שנפגשו בסופי שבוע, פעם בתל אביב ופעם בחיפה. בסוף השנה הראשונה השתחררו השניים. צביקה שידע מאז היותו נער שהוא רוצה להיות ארכיאולוג התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית. סבתא טובה שלא ידעה מה היא רוצה ללמוד, למדה שנה ראשונה באוניברסיטת תל אביב- מקרא ולשון עברית. השניים החליטו להינשא בסוף שנת הלימודים הראשונה. סבתא טובה שידעה שהיא צריכה לעזוב את תל אביב ולעבור לירושלים, החליטה לנסות להתקבל לבית ספר לריפוי בעיסוק. היה זה בית הספר היחיד בכל הארץ שהכשיר מרפאים בעיסוק וקיבל רק 35 איש מכל הארץ בכל שנה ללימודים. במקביל, חשבה שבמידה ולא תתקבל, תמשיך לשנה שנייה מקרא ולשון באוניברסיטה בירושלים. לקראת החתונה שהתקיימה בקיץ, יום לפני החתונה בא צביקה עם מכתב מהדואר המבשר את קבלתה של טובה ללימודי ריפוי ועיסוק. זו הייתה אחת המתנות הטובות שקיבלה לחתונה. וכך עברו השניים לגור בירושלים.

שניהם הגיעו לירושלים, וגרו במעונות הסטודנטים בהר הצופים. בסוף השנה, נולדה ביתם הבכורה ,יעל. עד אז, לא היה מקובל שסטודנטים עם ילד יגורו במעונות הסטודנטים. אך למזלם, בסוף אותה שנה התקבצו כ-20 זוגות שעמדו ללדת בקיץ. האוניברסיטה, שהתנגדה לתת להם מקום מגורים, פגשה קבוצה של אנשים שהחליטו לא לוותר והזמינו את התקשורת והתלוננו שהאוניברסיטה זורקת אותם לרחוב. לאחר הרעש שעשו בתקשורת נכנעה האוניברסיטה והקצתה 20 צריפונים בהר הצופים בירושלים.

 

לאוירה של קיבוץ ומשפחתיות, נולדה יעל, ועוד 19 תינוקות לעוד 19 זוגות. זו הייתה שנה מדהימה, חוויה שלא כולם זוכים לה, האחד שמר, האחר למד. כך הצליחו ללמוד כולם למרות התינוקות. במשפחתם, סבתא טובה למדה ביום וכאשר חזרה מהלימודים, יצא סבא צביקה ללמוד.

 

בסוף לימודיה של טובה, נולדה ענת (אמה של תמר) בירושלים. טובה מצאה עבודה בבית חולים "הדסה" וצביקה התחיל את לימודי התואר השני, תוך כדי עבודה בחפירות ארכאולוגיות. לאחר שנתיים של עבודה טובה החליטה לעשות הסבה להוראה כדי להיות יותר עם הילדים. כאשר הייתה לה תעודת הוראה, וצביקה סיים את התואר השני, החליטה טובה שהיא רוצה מקום קטן לגדל את הילדים.

 

סבתא טובה רצתה מאוד לגור במקום קטן (כדי להיות משמעותית- לעשות דברים חדשים שאי אפשר לעשות אותם במקומות ותיקים וגדולים) ופתאום ראתה מודעה בעיתון שעומדים להקים עיר בגולן ואז חשבה שעד שזו תהיה עיר המקום יהיה קטן. הוחלט להתעניין במקום שעוד לא היה קיים ולראות, אם לשניהם תהיה עבודה במקום יעלו לקצרין. ואכן, שניהם מצאו עבודה: סבתא טובה כמחנכת כיתה ג' בבית הספר החדש שם וסבא צביקה כמדריך טיולים בבית הספר שדה גולן שהיה בהקמה.

 

 

בקצרין נולדו עוד שתי בנות, נועה וסמדר נוסף על יעל וענת. הבנות גדלו והתחנכו בקצרין עד סוף י"ב. סבתא טובה קיבלה את ניהול בית הספר (מה שהקשה על בנותיה) ולאחר מכן עברה לנהל את המתנ"ס במקום. סבא צביקה, לאחר סיום עבודתו בבית ספר שדה גולן, עבר לעבוד ברשות העתיקות כארכיאולוג של מחוז צפון. כך הם חיו מעל 30 שנה.

 

קצרין: "קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה". ויקיפדיה.

תשע"ו