מאגר סיפורי מורשת

ברדיו נשמעה הכרזת האו"ם, כ"ט בנובמבר, מדינת ישראל קבלה מנדטים, כל העם ייצא בצהלה בכל אזורי הארץ בריקודים ומחול עד אור הבוקר אך מיד לאחר ההכרזה התחילה מלחמה. הכביש לירושלים ולכל היישובים נחסמו על ידי הלוחמים הערבים. בזכות הפלמ"ח וההגנה שהכינו את עצמם למפרע וגם אגרו נשק בסליקים כך שהיה נשק שיכולים לתת ללוחמים היהודים. הנשק לא היה רב אך הספיק לבינתיים. בנוסף גם הכינו גם רכבים משוריינים בכדי לפרוץ את המחסומים שהערבים חסמו בכבישים.

המכוניות המשוריינות  עזרו להביא אספקה ופצועים. המלחמה הייתה בכל הארץ. כל יישוב בארץ, כל קיבוץ ומושב הכינו עמדות ומקלטים לאזרחים איפה שאפשר. בבתים שהיו מול הגבול שמו שקי חול בחלונות כדי להגן על הדיירים. למי שהיה מלט, אטם את החלונות ביציקת בטון ובינתיים היו לנו הרבה עבדות בכל הגזרות.

יחידות הפלמ"ח וההגנה התחילו לכבוש ערים וגם כפרים ערביים כמו חיפה, יפו, לוד, רמלה, אשקלון, עכו ועוד. הקיבוצים והמושבים בצפון וגם בדרום היו כמה מוצבים שעטפו את הלוחמים שבאו מסוריה מלבנון ממצרים וירדן אבל לא בכל האזורים הצלחנו להחזיק מעמד.  איבדנו את גושי ציון ואת ירושלים העתיקה וגם הדרך לירושלים הייתה חסומה בגלל משטרת לטרון.

בלטרון נלחמו קשה והיו הרבה אבדות ולוחמים  הכי הרבה בכל הלוחמה בארץ בכדי לפתוח את הכביש לירושלים מצאו נתיב שהוקף את לטרון וקראו לכביש כביש בורמה הכביש היה סלול, היה אספלט רק איפה שהיה גלגלים וכך היה אפשר לעביר אוכל והספקה לתושבים בירושלים. הכביש נשאר עד שנת 55 עד שסללו כביש נורמלי.

לירדנים היה צבא מאומן טוב והיה לנו קשה להילחם אתם, בינתיים הצבא התארגן ונתנו לבוש לחיילים כי לפני זה הלוחמים הלכו עם הבגדים שלהם, התחילו לתת דרגות וכך קם צבא הגנה לישראל.  פירקו את הפלמ"ח ואת אצ"ל ולח"י עם קום המדינה. גם לפני זה הצלחנו להביא עולים לארץ בכדי להגביר את מספר התושבים. זה קצת הקשה על הכלכלה בארץ והיה מיתון גדול כך שהיה צורך לחלק את האוכל בתלושים. היה מספר מוגבל לכל משפחה והמצב היה קשה כי החקלאות בארץ הייתה צריכה להתחיל מהתחלה כי המלחמה הקשתה על המגדלים לגדל אוכל לציבור, לאט לאט לקח כמה שנים עד שיכלו לספק ירקות ופירות לתושבים. את רוב האוכל יבאו מחוץ לארץ. היה דלק, סוכר אורז שמן בדים לסדינים גם רכבים היו צריכים לייבא מחוץ לארץ, רכבות וקרונות גם טרקטורים ומכונות חקלאיות.

הכנות העם לקראת מלחמת השחרור

הסוכנות היהודית דאגה וארגנה את הפלמ"ח וההגנה והיו גם מחתרות אצ"ל ולח"י. בהתחלה אצ"ל וההגנה היו ביחד ואחרי כמה שנים הם נפרדו והקימו את אצ"ל ושוב אחרי כמה שנים התפצל האצ"ל וכמה תנועת לח"י הפלמ"ח, ארגנו את הלוחמים בעיקר בקיבוצים הם עבדו ארבע שעות בקיבוץ ויתר הזמן הם התאמנו ללחימה. לעומת זאת, "ההגנה" התארגנו בחורשות בעיקר בהרים גדרה ופתח תקווה ולכולם היו סליקים של נשק גם להתאמן בנשק וגם ברגע שעת צורך להשתמש. כמובן, היו הרבה בעיות עם הבריטים שלא רצו לעזוב את הארץ והם הערימו קשיים על כל תנועה של לוחמה נגדם. הם עשו עוצר בהרים וגם חילקו את העיר לשניים או לשלוש שכך כמה חודשים הצדדים לא יכלו לעבור מצד לצד. כל הזמן היו תקריות בין הבריטים להגנה אצ"ל והלח"י כך שכל הזמן הם חיפשו אנשים והם תפסו אותם.  עצרו אותם בבתי סוהר ואפילו חלק הוציאו אותם מחוץ לארץ. בנוסף, הבריטים השתלטו על הקיבוצים ועשו חיפושים ולמי שנמצא הנשק החרימו לו ואת הגברים לקחו לבית הסוהר.

מה עשיתי במלחמת השחרור?

היינו ביחד עם הלוחמים שחפרו תעלות קשר. כדי שהלוחמים יוכלו ללכת ולהסתתר מאש האויב חפרנו שוחות להגן מפני הפגזות.  אחר כך היינו עושים כל מיני טריקים כדי להפחיד אותם. מגלגלים חביות עם אבנים בירידות שהחבית תעשה רעש בלילה כאילו זה פצצה ובזמן שחייל היה יורה היינו דופקים על פח ריק עם מקלות כאילו זה ירייה כדי להפחיד אותם.

הנשים והילדים היו תופרים שקים ופותחים אותם, לאחר מכן תופרים אחד לשני ויוצרים מסך גדול בכדי לחסום את הצלפים לראות אנשים עוברים. לכל שכונה היה מפקד מטעם ההגנה שנתן הוראות לאזרחים מה צריך לעשות בכדי להקל על התושבים. שלא היה מים בברז השתמשו במים מבארות וחלוקה לפי מספר הנפשות.  אנחנו היינו אחראים לחלק את המים לתושבים. בכמה מקומות היינו צרכים להקים חומות, היינו אוספים אבנים מאתר בניין ובונים את החומות. לקשישים היינו אוטמים את החלונות על ועל החלונות היינו שמים סרטים מבד.אז לא היה נייר דבק אז היינו לוקחים קמח ומים ועושים דבק.

הזוית האישית

חן: מאוד נהניתי ללמוד עם סבא על המלחמה ועל איך שהתמודדו אתה. זאת הייתה חוויה מאוד מהנה ומרתקת. אני מקווה שיהיו לי עוד הרבה סיפור מעניינים לשמוע מסבא.

ניסים: היה לי העונג להשתתף עם חן בתכנית "הקשר הרב דורי" אני חושב שזו תכנית חינוכית, ממדרגה ראשונה. לתת ידע מהעבר שלי ומהילדות שלי ואני מאחל לכל הילדים שיהיו להם חיים טובים ושהם יוכלו ללמוד ולבנות את עצמם לבגרות ולכל החיים.