מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בתל אביב, כבן זקונים להוריי הלה עזרא נוריאל בשנת 1942. השנים בארץ היו קשות, באירופה התחוללה מלחמה נוראה הייתה תחושה של חוסר וודאות באשר לעתידנו . כבר בשנות ילדותי הראשונות הבנתי שאני חי במדינה שנלחמת על קיומה ראיתי מראות ושמעתי קולות שגרמו להבין שאנחנו בהישרדות. חוויתי את מלחמת השחרור, בנובמבר 1947 הייתי ילד קטן, מדי פעם שמעתי יריות וכדורים שורקים בסביבתי זו הייתה חלק ממציאות ילדותי.

כאשר התחלתי ללכת לבית הספר עליתי לכיתה א' בבית הספר המיתולוגי "ביאליק"בתל אביב, בשעות הלימודים ובהפסקות שוטטנו בחצר בית הספר,  ראיתי על קירות בית הספר והחצר אין ספור של חורים. הייתי ילד סקרן , רציתי לדעת איך חורים אלו נוצרו? לשאלתי, התברר לי שאלו היריות של הערבים שירו על בית ספרנו. לאט לאט הבנתי שאנו במלחמה נגד הערבים. היו לי המון תהיות ומחשבות על הנעשה מסביב, הייתי תלמיד טוב אהבתי את בית הספר, אהבתי במיוחד שיעורי היסטוריה ואת המורה אסתר אחר כך עברתי למוסדות חינוך.

אחד האירועים המשמעותיים עבורי כילד, בן 6 היה יום הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון. האנשים שמחו ורקדו ברחובות אני זוכר את חצר בית הספר מלאה ברוקדים ושירים התנגנו ברקע,יום זה סימן עבורי את העובדה שאני חי במדינה עצמאית וחזקה ומרגיש תחושת בטחון ושייכות למדינה שלי.

יחידת דובר צה"ל

בשנת 1956 פרצה מלחמת קדש, מלחמת סיני. בתקופה זו הייתי כבר נער וידעתי על המלחמה שהתחוללה באותו זמן. אני זוכר שבבתי הספר הדבקנו את השמשות בנייר הדבקה כדי שאם תהייה הפצצה לא ניפגע מפיצוץ השמשות. בצעירותי התעניינתי במיוחד בצילום. התחלתי ללמוד צילום הייתי נחוש להצליח! הלכתי לקורסים פרטיים כדי ללמוד בצורה מקצועית תחום שכה אהבתי כדי לקבל תעודת מקצוע. במסגרת שירותי הצבאי התגייסתי ליחידת דובר צה"ל יחידה שעוסקת גם בצילום והסרטה לצרכים צבאיים ושם נשארתי לשרת.

השירות הצבאי היה מעניין הוא אפשר לי להעמיק את ידיעותיי בצילום להתנסות בסוגי צילום שונים להכיר ולעבוד עם ציוד מתקדם גם בתנאי שטח. אחרי הצבא עבדתי באולפני הסרטה בהרצליה והייתי עד לצערי, להרבה תקריות לא נעימות שצילמנו עבור סרטי חדשות וסרטים דוקומנטריים. הייתי טכנאי הקלטות אהבתי את עבודתי ,לעתים עבדתי עם אנשי תקשורת וצבא במשימות בשטחי מלחמה.  פגשתי בעבודתי את מנשה רז, נחמן שי ואנשי תקשורת מפורסמים.

במשך שנים רבות הייתי אזרח עובד צה"ל ואחר כך עבדתי באולפני הסרטה בהרצליה לצרכים צבאיים. צילמנו וערכנו סרטי הסברה לחילות הצבא השונים ולמועמדים לשירות צבאי. ראיתי את כל האירועים וההתרחשויות דרך עדשת המצלמה. במשך השנים הציוד השתכלל נעשה מתקדם יותר אבל לצערי התמונות הקשות והאירועים הנוראיים לעיתים חזרו על עצמם.

סמוך למלחמת יום כיפור עמדתי להתחתן, אבל לצערי חתונתי נדחתה בגלל המלחמה הקשה והאירועים הקשים שהיו באותה תקופה. הייתה זו מלחמה קשה שהפתיעה את כולם הייתה תחושה של חוסר מוכנות  והדבר גרם לירידה במורל העם. כעבור זמן מה  אחרי המלחמה התחתנתי ונולדו לנו שני ילדים. בני הבכור שמו בועז ושמה של בתי הקטנה הילה. תמיד המשכתי לעסוק בצילום, צילמתי את ילדיי משפחתי. עבדתי בחנות צילום פרטית בהרצליה, צילמתי בסטודיו פורטרטים, אהבתי צילומי חוץ באירועים ובסרטים.

כיום זכיתי בשני נכדיי האהובים והנהדרים שבתי ילדה: עומר שעומד להתגייס ואחריו שון, בכיתה ב' הם מתגוררים בבני עייש.

אנו חוגגים יחד את חגי ישראל בהנאה רבה בארץ ישראל היפה.

גם היום אני עדיין אוהב להתבונן על הדברים דרך עדשת המצלמה. אני חושב שלילדים היום יש הרבה הזדמנויות לצלם עם מצלמה משוכללת וטובה שיש להם במכשיר הסמארטפון ילדים היום אוהבים לצלם ולהצטלם . מבחינתי, אמנם הציוד הזמין כיום הוא המכשיר הסלולארי שלי, אבל אני ממשיך ומתבונן דרך עדשת המצלמה, קולט רגעים יפים ומעניינים, מזהה נקודות מבט מעניינות לצילום ועושה זאת בהנאה רבה.

היום אני מתגורר בבית האבות "הרב קוק" אני חי עם אנשים נפלאים, אני מתבקש לעיתים קרובות לצלם באירועים הרבים שיש בבית האבות, הרצאות, פעילויות נהדרות בהשתתפות הדיירים, אני מצלם חברים ובני משפחה.

הזוית האישית

משה: חשוב שהילדים יכירו מה קרה בארץ בשנים הראשונות להקמתה.

תומר: מעניין אותי לדעת מה היה כאן בארץ איך אנשים חיו מרות הקשיים.