מאגר סיפורי מורשת

השכונה שלי

סבא איציק מספר לטיאן על הקיץ הנהדר בשכונת עין הים  – חיפה:

"אני זוכר היטב את ריח וצבע החופש הגדול בשכונה שלנו. מיד עם הישמע הצלצול האחרון הייתה ריצה מטורפת הביתה, צורחים כל הדרך אל החופש. מטפסים שלוש קומות, זורקים את הילקוט,לובשים בגד- ים ורצים לים. שכונתי עין-הים, בשמה הערבי לשעבר "ואדי גאמאל" שוכנת בקטע צר למרגלות הכרמל וחוף הים. מצד מערב תחם את השכונה הים, במרחק הליכה מהבית.

עין הים – חיפה

"עין הים היא שכונה ותיקה קטנה בין קריית שפרינצק וקריית אליעזר, שרוב בתיה מופרדים מהים על ידי מסילת הרכבת ממערב. השכונה הוקמה בראשית המאה ה-20 על ידי משפחות ערביות ולפנים נקראה גם "ואדי ג'מאל". בשנות קליטת העלייה ההמונית נבנו בה שיכוני רכבת ובסוף המאה ה-20 נבנו מבנים של 4–5 קומות…. על שפת ימה של השכונה נמצא המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה, של המכון לחקר ימים ואגמים". (ויקיפדיה)

השכונה הייתה מאוכלסת ברובה עולים חדשים מכל קצות העולם, רובם בשיכונים בני ארבע קומות שביניהם השתרע דשא גדול. כמו כן היו בשכונה מבנים ערבים (שנבנו לפני הקמת המדינה) שבחלקם גרו ערבים ובחלקם יהודים.

יום קיץ אופייני נפתח בשכונה במשחק כדור-רגל על הדשא בין הבתים. היה צל שיצרו הבתים ומעין קרירות נעימה. מקבוצת החברים מהשכונה היה נדב שתמיד אהב להתגנדר והסריח משום, היו שני האחים לבית מזרחי יצחק ויעקב וכמובן הייתי אני. אני זוכר שלא הייתי שחקן טוב, עברו אותי בקלות ורצתי בלי סוף כמעט בלי לגעת בכדור. אבל מה היה טוב הכדור היה שלי. סבא יהונתן (אבא שלי) התעניין בכדור רגל וקנה לי כדור. יכול להיות שהוא חשב שיצא ממני איזה סטלמך או מנצל (כדורגלנים של פעם) אבל לא. ובקיצור כל משחק היה חייב לכלול אותי בעל הכדור (כדור – רגל באותם ימים ונחשב למשהו חשוב).

אחרי שעתים של כדור רגל עולים הביתה למנוחה מתכוננים לאחה"צ. אחה"צ אפשר לשחק מחבואים, תופסת, בלורות (גולות) והמשחק הנודע – תחנות: משחק זה היה משוחק על הכביש (כמעט ולא היו אז מכוניות). יש מקל גדול בתור מחבט ומקל קטן אותו מניחים על אבן מקפיצים ונותנים מכה ואז רצים לתחנות האחרות.

בערב היינו נפגשים לפגישה מחודשת, לשיטוט לילה. בערך כ- 3 שעות בשכונה הקטנה. אפשר היה לראות מרחוק טלוויזיה שראו בה תחנה מלבנון, על המסך נראה יותר שלג מאשר סרט. בשנים היותר מאוחרות אפשר היה לשמוע בטרנזיסטור תסכית מתח (איזה פחד).

ועוד לא דיברנו על הים איזה ים. הים בעין הים חלקו סלעים, היינו צוללים שעות עם מסכות בין הסלעים, איזה מראות, איזה מים נקיים, ממש חלום. היו אבנים צבעוניות, דגים, קיפודי- ים. היה מדהים. תחילת הסתיו ועונת החגים היו מסמלים את סיומו של הקיץ ושל החופש הגדול.

הזוית האישית

סבא איציק מספר לנכדו טיאן על ילדותו בשכונת עין הים שבחיפה.