מאגר סיפורי מורשת

ילידת 1942; נולדתי בתל אביב, "צברית" מאוד לא אופיינית; מילדות נמשכתי למוזיקה ולמחול.

אחותי אילנה, תמיד סיפרה שהייתי מסוגרת עד אשר גיליתי את עולם המוזיקה ואת עולם המחול. ההורים היו מאוד תומכים ואפשרו לי  ללמוד כל מה שרציתי וכמה שרציתי. כבר בגיל שש התחלתי את לימודי המוזיקה והמחול אצל שתי מורות שהשפיעו עליי רבות: המורה למחול- קטיה מיכאלי ז"ל; והמורה לפסנתר- מרים בוסקוביץ.

 

 ב- 1955 בגיל שלוש עשרה, התקבלתי לבית הספר הייחודי בלונדון- בית הספר המלכותי למחול The Royal Ballet Schoo, שבו למדתי ארבע שנים, מתוכן שלוש שנים ב- White Lodge בתנאי פנימייה. חגגתי את סיום לימודיי בהופעה על במת ה- Covent Garden המפורסמת בבלט קופליה (21.3.1958).

 

הלימודים בפנימייה כללו לימודים של תיכון רגיל בנוסף ללימודי מקצוע הבלט הקלאסי. ראוי לציין שבזמנו תיכון מקצועי לאומנויות הבמה בכלל ולמחול בפרט, כמו למשל בית הספר תלמה ילין לאומנויות, היה דבר נדיר לא רק בארץ אלא גם בעולם.  White Lodge היה בעבר בית קיץ ונופש של המשפחה המלכותית- ספון עץ, תקרות מאוד גבוהות ומקושטות, מדשאות ועצים עתיקים, גינת שושנים מרהיבה-   Queen Mary's Rose Garden וכל זאת ממוקם בלב ריצ'מונד  פארק (Richmond Park) הידוע באופיו הפראי.

 

 הגעתי בחודש ספטמבר, בתקופת השלכת בה העצים החליפו צבעים מירוק לאדום ולזהב, בנוסף ל"דיירים" האמתיים של ריצ'מונד  פארק הלא הם הצבאים והאיילות שמהלכים חופשי בפארק. חוץ מהיופי שהקיף אותנו, דבר נוסף שבה את ליבי והתאים לרוחי, זה השקט והאדיבות בכל מקום. 

 

בתקופה הראשונה נצמדתי למקצועות שלא דרשו ידיעה בשפה האנגלית כמו מחול, מוזיקה ומתמטיקה. לקח לי כחצי שנה להשתלב לגמרי: להשתלט על השפה, להבין מחד ולהביע את עצמי מאידך. קיבלתי יחס אדיב מכל המורים, ובעיקר מהתלמידים, בלי יוצא מן הכלל, במיוחד מחברה אחת- אנט- שמשפחתה אירחה אותי בכל החופשות במשך השנה (בחופשת חג המולד ובחופשת פסח). הם גרו בדרום מזרח אנגליה- בפוקסטון על יד דובר, ובכך יצא לי להכיר קצת את הנוף הכפרי של אנגליה. עד היום אני בקשר הדוק עם אנט ומשפחתה. גם מהמורים זכיתי לתמיכה מלאה במיוחד מהמנהלת- גברת מקטצ'ן. 

 

בסוף השנה השלישית הלימודים עברו ל- Senior School בלונדון עצמה, כבר לא בפנימייה על כל המשתמע.

ב – Senior School למדנו את כל מקצועות המחול: בנוסף לשיעורי טכניקה: ריקודי זוגות  פה-דה-דה; ריקודי עמים; מימיקה ושיעורי רפרטואר מהקלאסיקה; וכן, עודדו אותנו להשתתף בסדנאות של:

 1. כוריאוגרפיה

2. היסטוריה של המחול התיאטרלי

3. כוריאולוגיה-  תיעוד וכתב תנועה (Dance Notation)

 

בשנה זו חייתי בלונדון כסטודנטית ויכולתי לחוות את כל התרבות שעיר כמו לונדון יכולה להציע. צפיתי בהרבה מופעי בלט ואופרה בבית האופרה המלכותי ב- קובנט גרדן.( Covent Garden)  בראייה לאחור,  אני יכולה להעריך את ההשכלה האומנותית שקיבלתי, כי לימים מימשתי אותה בהוראה, בהופעות ובמחקר. 

 

 בתום השנה הרביעית (קיץ 1959), חזרתי ארצה, היה עלי להשלים את לימודי התיכון ולשרת בצה"ל.  במקביל לשירות הצבאי (1961-1963) המשכתי את לימודי המחול בסטודיו של רינה גלוק בתל אביב, שם נחשפתי למחול המודרני  בסגנון של מרתה גרהם ואף רקדתי בלהקתה (1963.) 

פציעות בברכיים האטו את התקדמותי הטכנית, ולאחר השירות הצבאי לקחתי פסק זמן ונסעתי שוב ללונדון להרחבת ההשכלה המקצועית, הפעם בהיבט  התאורטי של אומנות המחול. התמקדתי בלימודי כתב תנועה בנישׁ .(Benesh Dance Notation) כמו תיווי מוזיקלי כך גם כתב "התווים בניש" עושה שימוש בחמשה לתיאור ותיעוד תנועות הגוף במרחב ובחלל. 

 

חוויותיי המקצועיות בלונדון, בשנה זו של השתלמות, היו יותר עיוניות בחקר אומנות המחול והכוראוגרפיה מנקודת ראות היסטורית. מכתב תנועה של המאה העשרים סקרנותי הובילה אותי גם להיכרות ולהתנסות עם כתבי תנועה עתיקים וכן עם התנסות בפענוח כתבים אלו. במסגרת לימודי הכוריאולוגיה זכיתי לשבת ללמוד בספריה המפורסמת של המוזיאון הבריטי, לעיין  בכתבי תנועה מתקופות מוקדמות (1680- 1900) ולהשתתף בשיעורים של חוקרי מחול מובילים כמו וואנדי הילטון ומייבל דולמטץ. 

 

 בסוף שנת הלימודים חזרתי ארצה; בריאותי אפשרה לי לרקוד ולהופיע, הפעם במסגרת תאטרון גיורא גודיק במחזמר "המלך ואני" ובמחזמר "איי לייק מייק", בלהקות מחול מודרני אצל ליה שוברט וקאי לוטמן בבית רוטשילד בחיפה ובלהקתו של הכוריאוגרף  האמריקאי ג'ין היל סאגאן בתל אביב.

 

את קריירת הבמה סיימתי בלהקת בת שבע בתפקיד העוזרת למנהל האומנותי בין השנים   1974 –  1977. בתפקיד זה זכיתי לעבוד עם גדולי הכוראוגרפים כמו: מרתה גרהם, נורמן מוריס וקורט יוס ביצירתו המונומנטלית- "השולחן הירוק".

 למעשה, קאי לוטמן היה יד ימינה של ליה שוברט ואיתה הקים את המרכז למחול בבית רוטשילד בכרמל; כשנקרא לנהל את להקת  בת שבע הזמין אותי לקבל את תפקיד האסיסטנטית למנהל האומנותי ומנהלת חזרות בלהקה, בדיוק כשחזרתי אני מניו- יורק לאחר שנת השתלמות במלגת קרן התרבות- אמריקה ישראל. 

 

 העבודה וההופעות בתאטרון גיורא גודיק היו חוויות בונות מנקודת ראות מקצועית. במחזמר  "המלך ואני" קיבלתי את תפקיד הסולו בבלט "אוהל הדוד תום" שהוצג כהצגה בתוך הצגה. זוהי פנינה כוריאוגרפית שחוברה על ידי אחד מגדולי הכוריאוגרפים- ג'רום רובינס, שלימים יצר את "סיפור הפרברים". כאמור לוהקתי לתפקיד הראשי ונאמר שביצעתי אותו טוב; אפילו מבקר התאטרון האגדי, חיים גמזו, מצא לנכון בבוקר שלמחרת הפרמיירה ב"אמש בתאטרון" לשבח את ביצועיי ולהקדיש כמה שורות הלל.

הופענו שמונה הופעות בשבוע במשך תשעה חודשים רצופים! 

 

 תקופת גיורא גודיק הייתה מאד משמעותית ומלאה בחוויות. כרקדנית באור הזרקורים, וגם מאחורי הקלעים בצוות ההפקה של המחזמר "איי לייק מייק". אלה היו שנות הזוהר של תיאטרון גיורא גודיק, שהצליח במשך שנים בודדות להגשים חלומות של אומנים רבים ולהפוך את שדרות ירושלים ביפו ל"ברודווי" של תל אביב.    במחזמר "איי לייק מייק", לוהקתי בצוות של ההפקה, כאסיסטנטית לכוריאוגרף, שהכין אותי לתפקיד שמילאתי בלהקת בת שבע.

בלהקת בת שבע הייתי אחראית על רפרטואר גדול ומגוון מהיבט סגנוני, מאת כוריאוגרפים, בני זמננו כמו: רוברט כהן, דונלד מקיי, נורמן מוריס, כריסטופר ברוס; וכוריאוגרפים ישראלים כמו: רינה גלוק, רינה שינפלד ומירלה שרון; זאת בניגוד לרפרטואר של הלהקה (להקת בת שבע) בעשרים שנים האחרונות שמזוהה עם כוריאוגרף אחד- אוהד נהרין.

 

 בין הכוריאוגרפים שזכיתי לעבוד לצידם היה קורט יוס Kurt jooss ובתו אנה מרקרד בשחזור יצירת המופת שלו "השולחן הירוק". ריקוד זה הקדים את זמנו בכך שניתן לראותו כאבי הז'אנר "תיאטרון מחול" שתלמידתו של יוס – פינה באוש – תפתח ותגבש בשנות השבעים של המאה העשרים. הריקוד נוצר על רקע עליית הנאצים בתחילת שנות השלושים (1932) וכמחאה על האווירה הכוחנית שהנאצים השליטו סביבם. היצירה עוסקת בפוליטיקאים ואנשי ממון היושבים סביב שולחן ירוק ומתדיינים בצביעות איך להגיע להסכמי שלום, כשבעצם מטרתם היא מלחמה. היצירה נוקטת עמדה פוליטית חד-משמעית במדיום של המחול.

 הרלוונטיות של הנושא והמצוינות של הכוריאוגרפיה מעמידות את היצירה כיצירת מופת ברפרטואר של המאה העשרים, והיה לי הכבוד והאחריות ללוות את כל תהליך העבודה וההופעות במסגרת להקת בת שבע בארץ ובחו"ל. 

 

 לאורך כל השנים לימדתי לפרנסתי בלט קלאסי בכל מיני מסגרות של מחול. המסגרת שזכורה לי לטובה הייתה הקמת האולפנה למחול במועצה אזורית אשכול.

עוד בהיותי מנהלת חזרות בלהקת בת שבע, העלה פנחס פוסטל, המנהל האדמיניסטרטיבי של הלהקה, את הרעיון להקים אולפני מחול אזוריים בפריפריה בפיקוח אומנותי של להקת בת שבע. לקחתי על עצמי לקדם את הרעיון במעלה הבשור; ואכן בספטמבר 1976 נפתח אולפן המחול בקיבוץ מגן. ההיענות הייתה מפתיעה והגיעו תלמידים מכל הקיבוצים והיישובים כולל העיר ימית בפתחת רפיח. כעבור שנה היה מקום לפתוח סטודיו נוסף בעיר ימית כדי לחסוך זמן בשינוע של התלמידים. בשלב זה הרגשתי יותר רלוונטית בנגב והחלטתי להקדיש את כל זמני ומרצי לפיתוח המחול באזור.

לצערי המיזם חזר למימדיו הראשונים לאחר הסכמי השלום עם מצריים, ובקיץ 1980, לאחר ארבע שנות פעילות, נפרדתי מחוף הים המרהיב והנוף המדברי שמילא אותי ברגעים של שלווה והשראה. 

 

החלטתי לחזור ללימודים. נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב, לפקולטה לאומנויות בשני חוגים: מוזיקה ותאטרון. ב-1983 נוצר קשר עם פרופסור נועה אשכול ז"ל לקראת כנס בינ"ל לכתבי תנועה (קיץ 1984). בהשראתה חזרתי למחקר שעשיתי בספריית המוזיאון הבריטי בנושא כתבי התנועה מהמאות ה- 17 וה-18.

 

לקראת הכנס תרגמנו כמה ריקודים מכתב תנועה של המאה ה-18 לכתבי תנועה של המאה ה-20.  כעבור שנה, ב-1985, ציינתי 300 שנים להולדת באך, הנדל וסקרלטי במופע חגיגי של מוסיקה ומחול, בכלים ותלבושות תקופתיים – במוזיאון תל אביב. 

 

בשנת 1988 הוזמנתי ליטול חלק פעיל בכנס בינלאומי, ליאונה דה סומי ואומנויות הבמה באוניברסיטת תל אביב, אשר נועד לחשוף תקופה פורייה בחיי האומנים היהודיים, אשר פעלו בעיר מנטובה שבאיטליה שבשלהי הרנסנס. הכנס בא לציין ארבע מאות שנים לפעילותו של הבמאי, משורר, מפיק, שחקן ותאורטיקן ליאונה דה סומי. לקראת הכנס גויסה כל הפקולטה: החוג לתאטרון על שחקניו, רקדניו ומעצביו, והאקדמיה למוסיקה על נגניה וזמריה. אני הייתי אחראית על הכוריאוגרפיה של האינטרמדיו אמור ופסיכה  (מופע תיאטרלי משולב במוזיקה מחול ושירה), שליאונה דה סומי חיבר לרגל חגיגת נישואים בחצר של הדוכס גונזגה ב-1565. 

במקביל ב-1988 חזרתי להוראה בתיכון אומנויות תלמה ילין, במחלקה למחול. בשלב זה מקצוע המחול הפך להיות מקובל כמו מקצוע המוזיקה ובמשך עשרים ושתיים שנים עד ליציאתי לגמלאות הייתי בצוות המורים אחראית על החלק העיוני שבמגמה לקראת מבחני הבגרות. 

 

 

תשע"ו

תכנית הקשר הרב דורי

מורה מובילה: אלונה מייזל

מדריכה: ליאורה כהן