מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצעיף האדום

סימונה וקורן הרשקוביץ
סימונה הרשקוביץ, בעלה ושני בניה
אנטישמיות ברומניה

בשנת 1965 הייתי בכיתה ג'. ברומניה היה יום מיוחד בבית הספר שלמדתי בו, יום בו בחרו ילדים למועצת תלמידים. ביום זה קיבלתי "צעיף אדום". צעיף אדום קיבלו ילדים מצטייניים, אני הצטיינתי וקיבלתי להנהיג קבוצה של ארבעים ילדים.

בדרכי הביתה מבית הספר, אמא של אחד התלמידים הכניסה אותי בכוח לביתה, כעסה עליי וסטרה לי על הלחי. היא עשתה זאת כיוון שהבן שלה לא נבחר להיות במועצת תלמידים, זה מאוד הפריע לה מכיוון שהייתי יהודיה. היא כמובן לא "שכחה" להגיד לי שאני יהודיה – זידופקה, בנוסף הוסיפה שלא מגיע לי להיות ראש מועצת תלמידים ושאני ילך ל"פלסטינה" ( היא התכוונה לישראל).

הגעתי הביתה וסיפרתי לאימי, שאלתי מה זה "פלסטינה", אימי הסבירה לי וספרה לי על ארץ ישראל. מאז אותו יום, אני יודעת על ארץ ישראל ושאפתי כל הזמן להגיע לישראל. מכיתה ג', מאותו אירוע של "הצעיף האדום" ועד שעליתי לארץ ישראל נתקלתי באנטישמיות רבה ברומניה. נישאתי נשואים אזרחיים ובסתר עשינו נשואים דתיים בבית הכנסת.

לצערי בגלל השלטון הקומוניסטי, הגעתי לארץ ישראל רק בשנת 1980, כשכבר הייתי נשואה עם ילד. עוד ילד נולד אחריי שנה בישראל.

עלייתנו לארץ ישראל

לא היינו באולפן, קיבלנו בית באור עקיבא, הבית היה ריק, לא היו לנו בבית רהיטים או מיטות. שבוע ישנו על הרצפה עד שקבלנו מיטות מהסוכנות. העלייה הייתה מאוד קשה, לימוד השפה היווה קושי גדול. בעלי גויס לצבא לאחר שבוע שהגענו ונשארתי לבד עם ילד קטן. היה לי מאוד קשה להסתדר בדברים הכי בסיסים כמו לקנות דברים במכולת.

לאחר תקופה של חצי שנה התחלתי לעבוד וגם ללמוד את השפה, תוך כדי עבודה כאחות בבית החולים "הלל יפה", כל החברים מהצוות עזרו ותמכו ותוך כשנה וחצי ידעתי עברית.

"עברית שפה קשה"

סיפור קטן מתקופת תחילת עבודתי ה"הלל יפה" על רקע "עברית שפה קשה": כאחות במחלקה סגרנו את דלתות המחלקה לצורך סידור חולים.

באחד הימים, בתחילת עבודתי, כעולה חדשה, צלצל בדלת הכניסה השר "יצחק מודעי", הגעתי לדלת והוא בקש להכנס, הציג את עצמו ואמר לי: "שלום אני השר יצחק מודעי" ואני עניתי לו: "שלום ואני האחות סימונה וכרגע אסור להכנס". מכיוון שהייתי עולה חדשה ולא הכרתי את השרים בממשלה לא ידעתי מי עומד מולי, אך די במהרה הבנתי את הטעות המצחיקה שהפכה לבדיחה במחלקה שעבדתי.

במקביל לעבודתי בבית החולים גם בעלי התחיל לעבוד בחברת חשמל ולאט לאט התחלנו להסתדר.

 

הזוית האישית

שפרינצה סימונה: ברצוני לסכם ולומר שלמרות סיפורי עלייה קשים וההתאקלמות הלא פשוטה, כיף לחיות ולגדל ילדים בארץ ישראל.

מילון

אולפן
מקום בו לימדו עברית

ציטוטים

”למרות סיפורי עלייה קשים וההתאקלמות הלא פשוטה, כיף לחיות ולגדל ילדים בארץ ישראל.“

הקשר הרב דורי