מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצניחה תותחנית

סבא חנוך והנכד אופק במפגש השבועי.
סבא חנוך קרע את הגיד בזמן פעילות פשיטה.
גינקולוג אונקולוג

חנוך לבבי – סיפור חיי כפי שסופר לנכדי – אופק לביא-לבבי

משפחתי – שורשים

נולדתי בשנת 1948 בתל אביב להורי – פנינה ומשה לבבי, שניהם ילידי פולין, שנולדו בעיר פיוטרקוב, לא רחוק מלודג'. אמי, ילידת 1912, באה ממשפחת רבנים (משפחת פולמן) שהייתה בעלת בית הדפוס לספרי קודש בעיר (ספרים מדפוסו של סבי – חנוך פולמן).

המשפחה הייתה חרדית, אך אמי העדיפה להיות חילונית. בשנת 1932 החליטה אמי להצטרף אל אחותה הבכורה שהגיעה לארץ ישראל כ-15 שנים לפני כן. החיים בישראל היו קשים ואמי שלמדה הוראה בפולין לא מצאה עבודה במקצועה ולכן עבדה במקצועות שונים כגון מלצרית, צבעית, מורה למלאכה ועוד.

אבי, יליד 1912 גר במרחק 2 רחובות מאמי, אך הם מעולם לא הכירו זו את זה. אבי שבא ממשפחה חילונית (רוזנשטיין), למד ראיית חשבון ועבד במפעל טקסטיל (בדים) בעיר לודג'.

בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה והורי אבי הבריחו אותו בכיוון הגבול המזרחי לרוסיה. אחרי תלאות רבות הגיע לסיביר, הועמד לדין עקב מחסור בתעודות, ונכלא כאסיר פוליטי בבית סוהר. בשנה 1944 גויס אבי, כמו יהודים פולנים רבים, לצבא הבריטי בראשותו של גנרל אנדרס הפולני. לאחר קרבות קשים והליכה ברגל מסיביר לישראל הגיע לתל אביב.

בידיו היה שם של בן דודו ובאחד הבקרים הגיע לקיוסק ברחוב שינקין בתל אביב ושאל את המוכר אם הוא מכיר את אברהם הרץ. למרבה ההפתעה הכיר המוכר את אברהם, והביא את אבי אליו. הסתבר שאברהם היה נשוי לאחותה של אמי שגרה יחד אתם בתל אביב. כמו יהודים רבים שהגיעו לארץ בדרך זו גם אבי נטש את הצבא הבריטי ורצה להישאר אצל המשפחה, אך כדי שלא ייתפס על ידי הבריטים שחיפשו אחרי עריקים עבר אבי לקיבוץ עין-שמר וכדי שלא יזוהה אמרה אמי "אתה נראה לי טיפוס לבבי ומעתה יקרא שמך משה לבבי". כעבור מספר חודשים הם נישאו וכעבור כשנתיים אני נולדתי. נקראתי בשם חנוך על שם סבי שלא הכרתי מעולם.

גרנו בקריית שלום, שכונה של אנשי צבא קבע וותיקי ההסתדרות, ואני למדתי בבית ספר יסודי "גבעת השלום" שבשכונה ואחר כך בתיכון עירוני ט' שביד אליהו. בגיל 14 הכרתי את ברכה לבית רפלוביץ' לה נשאתי בגיל 23.

הצניחה התותחנית

בשנת 1966 התגייסתי לצה"ל. תכננתי להתנדב לחיל הצנחנים, אך מאחר והייתי בן יחיד הייתי צריך להביא אישור מההורים. אמי הסכימה וחתמה, אך אבי סרב. לכן הוצבתי לחיל התותחנים. השנה היא לפני מלחמת ששת הימים. חיל התותחנים היה חיל קטן ומשפחתי שבמסגרתו עברתי קורסים שונים כמו קורס משנים טכניים, (האחראיים על הכנסת הנתונים לתותח) קורס מ"כים ועוד.

ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וחיל התותחנים הפך לחיל קרבי. בזמן המלחמה הגדוד שלי (גדוד 403) נלחם בגזרה המרכזית של חצי האי סיני ולאחר שישה ימים הגענו לתעלת סואץ. במשך המלחמה הגדוד הופגז רבות ע"י התותחים והמטוסים המצרים, למזלנו הגדול לא היו נפגעים בקרב אנשי הגדוד.

כחודשיים לאחר המלחמה יצאתי למבדקי קצונה. כשהגיעו התוצאות לגדוד קרא המפקד בשמם של החיילים שעברו בהצלחה את המבדקים אך שמי לא עלה ברשימה. כמובן שהרגשתי "לא יוצלח". מהרגשה זו נבעה כתיבתו של מכתב להורי אשר תיאר את ה"כישלון" הגדול שלי. בבוקר למחרת קרא לי המפקד והודיע לי שפשוט קרתה טעות ושכחו לקרוא בשמי. כמובן שאת המכתב לא שלחתי!!! (כאשר אני מספר את הסיפור לנכדי אופק, הוא מקליד וצוחק בקול גדול)

יצאנו לקורס הקצינים בבסיס ההדרכה מס' 1 שהיה בכפר סירקין. הקורס היה קשה ביותר ובמחציתו, במסגרת תרגיל פשיטה לילית, קרעתי את גיד אכילס ברגל שמאל. במשך כשלושה שבועות דידיתי עם גבס וקביים. חששתי שידיחו אותי מן הקורס, אך בשיחה עם המפקד הוא הודיע לי שכיוון שאני חייל מצטיין הוא יעביר אותי את הקורס. בסופו של הקורס סיימתי עם אחד הציונים הגבוהים בפלוגה. עם סיום קורס הקצינים, עברנו כל צוערי התותחנים קורס צניחה במטרה לטווח את התותחים מן האוויר, וכך הגשמתי את חלום הצניחה.

שירתי כקצין תותחנים בתעלת סואץ ב"מלחמת ההתשה". בעת אחד הקרבות נפגע לידי חייל בצורה קשה ביותר. ראיתי שלידו יושב רופא צבאי ובקור רוח ראוי לציון טיפל בו עד שהעבירו במסוק לארץ. לאחר שצפיתי באירוע זה החלטתי ללמוד רפואה מיד לאחר שחרורי.

גינקולוג אונקולוג יומיים לאחר שחרורי נסעתי עם עוד חברים ללמוד רפואה בבולוניה שבאיטליה. בתחילת השנה השלישית נשאתי לאשה את ברכה וגרנו ביחד באיטליה עד סיום השנה. לאחר שלוש שנות לימוד, התקבלתי להמשך הלימודים בפקולטה לרפואה שנפתחה בטכניון בחיפה. בשנת 1975 יילדתי כסטודנט במיילדות את בתי היחידה יפעת, (כיום ד"ר יפעת לביא לבבי, פסיכולוגית קלינית מומחית).

עם סיום הלימודים בחיפה עברנו להתגורר בתל אביב ואני עבדתי בבית חולים בילינסון, תחילה כסטז'ר ואחר כך כמתמחה במחלקת נשים ויולדות. במסגרת זו נסעתי לאנגליה להתמחות בגינקולוגיה אונקולוגית – תת המקצוע העוסק בסרטן גינקולוגי. בשנת 1991 מוניתי למנהל היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית בבילינסון.

במשך שנים רבות טיפלתי ביחד עם צוות היחידה (רופאים, אחיות ועובדת סוציאלית) במאות חולות שלקו בגידולים באברי המין הנקביים, לעיתים קרובות בהצלחה רבה. מערכת הטיפולים בגידולים אלו הייתה מורכבת מניתוחים מסובכים וארוכים, מתן טיפול כימי, טיפול קרינתי. אך מעל הכול הקדשנו זמן רב לשיחות ולטיפול פסיכולוגי לחולות ולבני משפחותיהן. במשך כל שנות עבודתי ראיתי בתפקידי זה עבודת קודש.

בשנת 1993 קיבלתי את "אות המופת לרופא" מטעם האגודה לרפואה ומשפט. זכייה באות זה היוותה הבעת הוקרה מיוחדת של החולות המטופלות ביחידתנו, על אנושיות, מוסריות ומסירות למטופלות.

במשך שנות עבודתי בבית חולים בילינסון הייתי עד להתפתחויות עצומות בתחומים שונים כגון: המצאת מכשיר העל-קול (אולטרה סאונד) שהיום מהווה כלי עזר בכל ענפי הרפואה, התפתחות השימוש בלייזר (שהייתי ממפתחיו), הופעת בדיקות דם חדשות המקדמות את אמצעי האבחנה, פיתוח תרופות מתקדמות לגידולים שונים, שימוש בשיטות ניתוחיות חדשות, כמו ניתוחים בעזרת רובוט, ועוד ועוד. במשך שנות ניהול היחידה הדרכתי רופאים וסטודנטים לרפואה רבים במחלקה ובאוניברסיטה והשתתפתי בכנסים רבים בארץ ובחו"ל. בין היתר נבחרתי לראש החוג לרפואת צוואר הרחם וליושב ראש החברה הישראלית לגינקולוגיה אונקולוגית.

בשנת 2015, לאחר 40 שנות עבודה בתחום הקשה של סרטן נשים פרשתי לגמלאות בתחושת סיפוק גדולה. יום הפרישה היה חגיגי ומרגש ביותר כשהמשפחה עם הנכדים לקחו חלק באירוע מהמרגשים בחיי.

כיום אני משמש במשרה מלאה של "סבא" לשני נכדים: אופק בן ה-11 ורום בת ה-8. במסגרת שאר עיסוקיי אני נמצא באמצע כתיבת ספר מתח עליו חלמתי במשך הרבה שנים. בתקופה האחרונה אשתי ואני עברנו לגור במושב שדה וורבורג בסמוך לנכדים.

הזוית האישית

סבא חנוך:  הזדמנות פז לזמן איכות עם הנכד ולהעביר סיפורים ואנקדוטות מעברי ועברה של משפחתי. למדתי על חוש ההומור המיוחד של אופק, ועל רצינות התעניינותו בסיפוריי. נהנינו מהעבודה המשותפת בינינו.

הנכד אופק: אחדות – אני וסבי כותבים את סיפורו. שמחה – חוגגים את החגים כך שנהנים מאוד מהתכנית. ביחד – נכד וסבא יושבים ומדברים על סיפור חייו. למידה – למדתי על משפחתי ועל עברו של סבי.

מילון

מלחמת ההתשה
כינויה של מלחמה עקובה מדם בין מצרים לישראל, שהתחוללה ברובה בחזית תעלת סואץ.

ציטוטים

”במלחמה צפיתי ברופא המטפל בפצוע לאחר שצפיתי באירוע זה החלטתי ללמוד רפואה מיד לאחר שחרורי. “

הקשר הרב דורי