מאגר סיפורי מורשת

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הגרמנים שקלו הורי מה לעשות. מצד אחד, הם היו מדריכים בתנועת "השומר הצעיר" בקן וורשה, ובשם האחריות ההדדית היו אמורים להישאר בוורשה ולעזור בהצלת יהודים. באותה תקופה, לא התחילו הגרמנים בהשמדת העם היהודי. מצד שני, אמא שלי מצאה את עצמה בהריון איתי והם חששו להישאר בוורשה בתקופת המלחמה. בסופו של דבר החליטו לברוח לרוסיה השכנה ושם אני נולדתי.

עם תום המלחמה ואחרי הרבה תלאות ואסונות, חזרו הורי לוורשה בתקווה לפגוש את המשפחה והחברים הרבים מהתנועה. הם הופתעו ונדהמו לגלות את תוצאות המלחמה ובעיקר את אובדן כל משפחתם במחנות ההשמדה. גם מחבריהם נותרו מעטים מאוד.

באותו זמן הגיעה "הבריגדה היהודית"  לוורשה כשמטרת מפקדיה וחייליה לאתר את שרידי היהודים שניצלו ולטפל בהם ולבסוף להעלותם לארץ ישראל. בתוך הבריגדה היהודית היו משולבים אנשי "ההגנה"  ו"המוסד לעלייה ב' ". עם הגעת הבריגדה לוורשה התארגנו צוותים לאתר את הניצולים השונים.

רוב הצוותים של "ההגנה" ו"המוסד לעלייה ב' " החליטו לנסות ולהציל את הילדים היתומים שבדרכים שונות ומשונות ניצלו ונותרו בחיים. רוב הניצולים היו ילדים שהוריהם היו בעלי אמצעים ועם פרוץ המלחמה והגעת הגרמנים, מסרו את ילדיהם, תמורת כסף רב, או רכוש ותכשיטים, ילדים בעיקר בגילים 2-6, לשכנים או חברים גויים (פולנים), מתוך כוונה שאם יקרה להורים משהו רע לפחות הילדים ינצלו.

 

משהתמשכה המלחמה ולפולנים שקבלו את הילדים נגמר הכסף והם העדיפו להיפטר מהילדים שהיו בשבילם עול כלכלי וטיפולי גדול. הפתרון הפשוט היה למסור אותם למנזרים הקתולים הרבים שהתקיימו בפולין. הצוותים שעסקו בהצלת הילדים היו צריכים לפנות למנזרים ולוודא שיש שם ילדים יתומי מלחמה, ולהשתכנע על סמך מסמכים והוכחות שהילדים הם יהודים ורק אז ניסו לפדות אותם, תמורת תשלום של כסף רב למנזר.

היו שתי בעיות עיקריות: האחת לוודא שהילד או הילדה שמצילים אותם מהמנזר הם יהודים והשנייה השגת הכסף כדי לשלם למנזר. חלק גדול מן הילדים שנמסרו למנזרים הובאו עם מכתבים, או מסמכים שפרטו את שמם, שם הוריהם, כתובותיהם ועוד פרטים נוספים, רק ילדים כאלה שבמסמכיהם היו הוכחות ברורות שהם צאצאים למשפחות יהודיות טופלו. הכסף הרב שנדרש לתשלום למנזרים ואחר כך לטיפול בילדים להלבשתם, להאכלתם ולטפל בהם הועבר מארץ ישראל, על ידי "הסוכנות היהודית"  "להגנה" ו"למוסד לעלייה ב' ". הצוותים מארץ ישראל נאלצו להשתמש בניצולים, חברי תנועות הנוער שדיברו את שפת המקום והיו אידאליסטים והסכימו ברצון לסייע בהצלת הילדים.

 

הורי היו חלק מאותם בוגרי תנועות הנוער, שניצלו והתנדבו לפעול להצלת הילדים. אימי, יחד עם המשוררת אנדה פינקרפלד וורה ויצמן היו ותפקדו כגננות ומטפלות של הילדים הניצולים. אבי היה אחד המעטים שהסתובבו ברחבי פולין, בין המנזרים איתרו את הילדים ופעלו לפדות אותם מהמנזרים, כאמור תמורת כסף רב. ילד שהוצא ממנזר הובא למחנה של "המוסד לעלייה ב' " ושם היה משובץ לקבוצה של בני גילו ומטופל על ידי המטפלות והגננות.

 

יש לזכור שכל הילדים חונכו במנזרים כנוצרים קתולים, ענדו צלבים ומלמלו תפילות נוצריות מספר פעמים ביום. היה צורך להחזיר אותם ליהדות, ללמד אותם עברית, מסורת, שירים עבריים, ולהרגיל אותם לידיעה שהם יהודים. אחרי תקופת השתלבות וקליטה הועברו פרטי הילדים ל"מחלקה לחיפוש קרובים"  ש"בסוכנות"  מתוך כוונה וציפייה שימצאו קרובי משפחה  שיסכימו  לקבל את הילדים, קרוביהם. לחלק מהילדים אכן נמצאו קרובים: בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, או בארצות אחרות כולל בארץ ישראל.

 

לחלק גדול מהילדים לא נמצאו קרובים או שהקרובים, מסיבות שונות , לא הסכימו לקבל את הילדים. ילדים כאלה אורגנו בקבוצות גיל  והועלו ארצה. הקבוצות הועברו לקיבוצים שונים ושם גדלו והתחנכו במסגרת "עליית הנוער". מי שהגיעו לגיל 18, התגייסו ל-צ.ה".ל. עם תום השירות הצבאי כל אחד פנה לדרכו כשחלק מהם חזרו לקיבוצים בהם הם גדלו והתחנכו.

 

אני התחנכתי בתוך קבוצת הגיל שהתאימה לי, עם הילדים האחרים. אחרי מספר חודשים ,הורי ליוו קבוצת ילדים והועלו ארצה  בעליה לא חוקית ( דרכונים מזויפים…). אחת הילדות שנפדתה  על ידי אבי וטופלה על ידי אימי,  מאוד נקשרה להורי ומכיוון שקרוביה בארץ סירבו לקבל אותה, היא אומצה כבת וגדלה  איתנו בארץ ועד היום היא אחותי, לכל דבר.  ילדיה הם בני דודים של ילדי  וכולנו מתפקדים וחיים כמשפחה גדולה אחת.   

 

אתר תנועת השומר הצעיר, בתקופת השואה, "ערב מלחמת העולם השנייה היו בתנועת השומר הצעיר 70,000 אלף חברים במאות קנים והכשרות ברחבי אירופה. בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, קיבלו השליחים מהארץ הוראה לעזוב את אירופה ולחזור לארץ. חברי ההנהגה ובוגרי התנועה, יחד עם המוני האזרחים, ברחו מזרחה לאזור הכיבוש הרוסי. שם התקבצו בווילנה  שבליטא, במה שכונה "הריכוז השומרי" וכלל אז כ 750 בוגרי תנועה. בריכוז השומרי בווילנה חיו הבוגרים חיים תנועה, חיו חיי שיתוף בקבוצות ובקיבוצים ובתנאים קשים ניסו להתרכז במטרה המרכזית בה עסקו עד המלחמה – מציאת דרך לקיים את התנועה ולעלות ארצה."

 

אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד (26 ביוני 1902, ריישא, גליציה – 27 במרץ 1981, כ"א באדר ב' תשמ"א, תל אביב) הייתה משוררת וסופרת ילדים ישראלית. בין שירי הילדים המפורסמים שלה: כושי כלב קט, האנקור, תרנגול אני והקיפוד." . "בתקופת העלייה השלישית, עלתה לארץ ישראל יחד עם חבריה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", ועבדה בשומרון. לאחר תקופה קצרה שבה לפולין".