מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבולגריה בתאריך 23.4.1937 בעיר פלובדיב (העיר השנייה בגודלה בבולגריה לאחר סופיה עיר הבירה).

משנת 1941 ועד לתאריך 9.9.1944, תקופת הרדיפות נגד היהודים, גרתי בפלובדיב. בשנת 1941 יצא חוק נגד היהודים שהגביל את זכויותיהם, זכויות כאזרחים ונאסר ללמוד בבתי ספר. בשנת 1943 חויבו כל היהודים לענוד טלי צהוב. באותה שנה גורשו כל יהודי סופיה לערי השדה בהתאם להחלטת הקומיסריון לעיניי יהודים. ונתנה הוראה למשטרה (הפוליצה) של פלובדיב לאסוף את כל יהודי העיר בתאריך 10.3.1943 ולהביא אותם למאסר על מנת להעבירם מאוחר יותר ביחד עם יהודי טורקיה ועם מקדוניה להשמדה.

בלילה של תאריך 10.3.1943, פרצו את דלת ביתנו שוטרים (הפוליצה) וגורשנו אחי הקטן, הוריי ואני עם מזוודה קטנה לבית הספר היהודי בעיר, ושם הייתה קבוצה גדולה מכל השכונות מבוהלים בלי מים ומזון, בתנאים של עוצר. למחרת בשעות הצהרים הגיע נשיא של הקומיסריון לעיניי יהודים והודיע לנו שאנו משוחררים באופן זמני בלבד עד להודעה חדשה. מאוחר יותר נודע לנו שבזכות התערבותם של הצר בוריס ואנשי כמורה בכירים נמנע הגירוש להשמדה. בכל תקופת הרדיפות היה עוצר במשך יותר מ-22 שעות היממה. חודשים לאחר מכן, הרוסים בפיקודו של גנרל טולבוחין בולגריה שוחררה.

בהמשך לאחר שחרור בולגריה החיים התנהלו תחת השלטון הקומוניסטי ואנחנו היהודים התארגנו לעלייה לישראל. בשנת  1948 הגיע היום המיוחד, ארזנו רכוש מועט והתקבצנו בסופיה ומשם נסענו ברכבת (רכבת הובלת בהמות) דרך יוגוסלביה, והגענו לנמל בצרה. שם המתנו יחד עם עוד עולים מרומניה לאנייה.

לאחר מס' ימים הגיעה אנייה בשם "קפלוס" ששימשה כאניית משא (צובר) ושודרגה להובלת עולים שכללה 4 מפלסים. מלוחות עץ עם מרווחים. ההפלגה הייתה קשה, הים היה סוער, האוכל נשפך מהמפלס העליון למפלס התחתון, הקאות ומחלות ים. במשך 11 יום במרחק של כמה ק"מ מהארץ, קרוב לחיפה, לוותה אותה ספינת חיל הים שריגשה את כולנו, אך בנמל חיפה התקבלנו באיבוק די די טי (DDT) ושם באוטובוסים הגענו לפרדם חנה שנקרא "בית עולים" שהיה מחנה הצבאי הבריטי.

הזוית האישית

סבא יעקב גדליה מספר לנכדתו איה על רגעים מאירוע לפני הגירוש למחנות ההשמדה.