מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצב מברונזה

אני וסבתא בפעילות בבית הספר
אורה בילדותה ועכשיו בחנוכה
חייה של סבתא אורה בקיבוץ גבע.

שמי אורה רכס ואני סבתא של כרמל הגעתי לקבוץ גבע לפני כמעט יובל שנים כשנישאתי לסבא של כרמל צביקה ז"ל. נולדו לנו ארבעה ילדים: עמיר, אורן, נירית שהיא אמא של כרמל.  .

תמונה 1
נירית בגן, עומדת שניה משמאל

נירית נולדה אחרי שני בנים והשמחה הייתה גדולה, כשהיא נולדה עדיין הילדים בקיבוץ בגבע גרו בלינה משותפת. כשנירית הייתה כבת שלוש שנים  עברנו ללינה משפחתית. אני נולדתי בקבוץ בו הייתה לינה משפחתית (קיבוץ קרית – ענבים) והיה לי מאד קשה להתרגל ללינה המשותפת. לכן, המעבר ללינה משפחתית שימח אותי מאד, מאד.

כמשפחה אחת האהבות הגדולות שלנו היו הטיולים בסביבה הקרובה והרחוקה. בכל הזדמנות ובעיקר בשבתות יצאנו לטייל באזור של גבע: "השיפוע", "מסתרי הארנבות" , "גבעת הכיסא", "בריכת האגירה", בפרדס, במטעים ועוד. צביקה סבא של כרמל ז"ל, היה חקלאי וריכז את המטעים. שם היינו מבלים לא מעט- במטע השקדים ובתמרים סביב בריכות הדגים.

בשבת בבוקר, יום יפה, צביקה יוצא להעביר קווי השקיה במטע ונירית מתלווה אליו. צביקה הולך ונירית בעקבותיו. לפתע נירית צועקת: "אבא תראה מה מצאתי, אבן בצורת צב".

סבא צביקה עונה: "בסדר תלכי אחרי… "

נירית: "אבל אבא מצאתי צב"!

אבא מסתובב ומה הוא רואה? לא אבן ולא צב אמיתי אלא צב קטן עשוי ברונזה מתקופה קדומה ביותר…

כזה היה סבא צביקה ז"ל מאד ממוקד במה שעשה… אך כמובן שהתרגש מאד למראה הצב היפהפה. עד היום הצב העתיק שמור אצלנו למזכרת .

תמונה 2

סבא צביקה נולד בגבע ובקרב ילדי כתתו התבלט בחוכמה ובצניעות ובבגרות שלא אופיינית לבני גילו. כבר אז התגלה כחובב טבע וטיולים. שירת בצבא בסיירת מטכ"ל שם באו לידי ביטוי כישוריו ואומץ ליבו. למד חקלאות ועבד כרכז המטעים. לאחר מכן קיבל על עצמו את ניהול הכספים בקיבוץ. חיידק אהבת הטבע והטיולים לא הירפה ממנו, ואך טבעי היה שכשהוקמה קבוצת רוכבי אופניים צביקה הצטרף אליה. מדי שבת היו יוצאים לרכב בכל רחבי ישראל.

בוקר אחד לפני עשרים שנה החליטה הקבוצה להרחיק דרומה. באחת הירידות מערד לכיוון ים המלח, מסיבה שלא ברורה עד היום, צביקה נפל מהאופניים ונפצע פגיעת ראש קשה מאד. במשך מספר שבועות נלחם על חייו וניצח!! תהליך השיקום היה ארוך ולא פשוט. כאן התגלה שוב אופיו המיוחד של צביקה. עם כוח רצון עז  ובעבודה קשה החזיר לעצמו חלק מהיכולות שנפגעו,אך  כבר לא יכול היה לחזור לתפקיד ניהולי ועבר לעבוד ברפת. בתחילה לקח את משמרות חליבת הלילה כדי שיוכל במהלך היום ללמוד ולהדביק את הפערים.

צביקה חזר לטייל בארץ ובעולם וגם לאהבתו הישנה רכיבה על אופניים. חלום חייו של צביקה היה לצאת לטיול בהרי ההימאליה . התגבשה קבוצה של מיטיבי לכת וצביקה יצא לטיול ןהגשים חלום, אך לרוע המזל ממש בסוף הטיול  נתקף בחיידק טורף הספיק להגיע לארץ וכעבור יומיים נפטר והוא בן 57 שנים.

היה חשוב לי לספר לך כרמל על סבא צביקה ז"ל ,שלצערי לא זכית להכיר. חשוב לי להגיד לך שאני מאד גאה במשפחה שבנינו יחד. אמא שלך והאחים עמיר, אורן וגל התחתנו והקימו משפחות לתפארת. היום יש לנו עשרה נכדים שהגדול בן עשרים והקטן כמעט בן שנה. מרגש לראות אתכם במפגשים משותפים, להתבונן בקווי הדמיון הן באופי והן בצורה החיצונית ופשוט להינות מכולכם. עד היום כל המשפחה מרבה לטייל בכל הזדמנות. וכשרוצים לחגוג יום הולדת לאחד מבני המשפחה חוגגים אותו בטבע, בטיול ובפיקניק.

ואם להוסיף ולספר לך גם על עצמי הרי שמאז שאני מכירה את עצמי נדבקתי מצביקה באהבת הטבע והטיולים. אהבה נוספת  ילדים. כבר כשהייתי בגילך ידעתי שכשאגדל ארצה לעבוד עם ילדים. מימשתי אהבה זו כשהלכתי ללמוד חינוך. עבדתי כגננת ומורה כעשרים וחמש שנים וכמנהלת בית הספר היסודי "עמק-חרוד" כחמש עשרה שנה.

כעת כפנסיונרית אני מנהלת מרכז הנקרא "סקרנות" בגבע הנותן עזרה לימודית לכל ילדי האזור. בשעות הפנאי נהנית לטייל, ולהנות מהמשפחה ובעיקר מכל הנכדים המקסימים.

סבא צביקה הפך להיות גזבר וכבר לא עבד במטעים. בכל יום שישי אחרי הצהרים כשכולנו לבושים בגדי שבת הלכנו להורים של צביקה לסבא אנשיל וסבתא מרים שגם גרו בגבע. שם התכנסה כל המשפחה המורחבת לארוחת ארבע. סבתא מרים טרחה והכינה כריכים ועוגיות וממתקים שהיו שמורים במקום מיוחד בשביל הנכדים. לאחר מכן הלכנו כולנו לקבל את פני השבת בחדר האוכל. לכל משפחה היה מקום קבוע ואז התחילה קבלת השבת בנגינה, קריאה ושירה. לאחר מכן הוגשה הארוחה החגיגית אל השולחנות. האווירה הייתה מאד נעימה משפחות משפחות לבושות חגיגי סעדו יחדיו. כשהילדים ממהרים לאכול ולצאת לדשא הגדול שליד חדר האוכל ולשחק.

הזוית האישית

אורה רכס: המשפחה כיום: כיום יש לי 10 נכדים שהכי גדול בן 20 והכי קטן בן שנה.

צילום משפחתי מלפני שלוש שנים (אוקטובר 2014)

תמונה 3
כל הנכדים של סבתא

כרמל: היה כיף., להשתתף עם סבתא בתכנית ולשמוע את כל הסיפורים.

מילון

גזבר
אדם המנהל כספים

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80.

ציטוטים

”"אני מנהלת את מרכז "סקרנות" הנותן עזרה לימודית".“

הקשר הרב דורי