מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה  לספר על המעט שאני זוכר בבית ספר שאני למדתי בו היה בית ספר מיוחד בקזבלנקה מרוקו השולחן  שישבנו בו   ישבו  שלושה תלמידים  אחד יהודי  ואחד ערבי  ואחד נוצרי  ההינו לומדים צרפתית וערבית ומחוץ לבית ספר הייתי לומד תורה  היחסים בננו היו נהדרים והפכו לחברות  שנמשכת עד היום הזה  הינו משחקים בהפסקה  בייחד  ומחוץ לבית הספר ההינו נפגשים  בבתינו. הינו משחקים כדורגל  וגולות  וספורט ריצה.   הינו מתארחים בבתים של החברים וההורים שלהם היו מקבלים אותנו  בסוכריות ועוגות כמו שקבלנו אותם גם   בחגים שלנו.  הם היו מכבדים אותנו במגשים  שהיו בהם תמרים ושקדים  ומאכלים כשרים ובחגים שלהם הינו מכבדים אותם  במגשים של מאכלינו .

היו לנו חיים מאושרים .

בגיל 12 התגייסתי לבת"רים   והם למדו אותנו שירים עבריים ונתנו לנו עצות טובות  כדי לשמור על עצמנו. דוגמה להתאמן הרבה. הם דיברו אתנו על ישראל  ולמדו אותנו לאהוב את הארץ ואת ירושלים  וגם קצת עברית.   

בגיל 15  התחלתי לחשוב על ארץ ישראל.  

בילדותי סבלנו עד כמה שאני זוכר  כמו חלב וכמו לחם  וכול  מדינת מרוקו  סבלה מחוסר מזון  עשירים קנו מזון  בשוק השחור  והסתדרו  פחות הוא יותר והעניים כרגיל  סבלו יותר.  

עד שנת 1942 כשהאמריקאים  הגיעו למרוקו  והחיים התחילו להיות יותר טובים.

 מרגע זה התחלתי לחשוב על מדינת ישראל.  התחלתי לקבל  מכתבים  מהמשפחה שלנו  שעלו לארץ לפני 120 שנה    והתחלתי  להתאהב  בארץ  שלנו.  

יום אחד  נפגשתי  עם שליח  והתחלתי  לעזור לו  לגייס  משפחות ,  כדי לעזור להם  לעלות  לארץ.   

התחילו  לבקש ממני  להלוות להם  את המכונית שלי  כדי לעביר  את המשפחות  לגבול ספרד  וידעתי  שאני  מסכן את עצמי   שתופסים את בן האדם  מכניסים אותו לבית סוהר.  יום אחד  בה אלי השליח  בעשר בבוקר    בישר לי  שמשפחה  שהייתה צריכה  לצאת לספרד בלילה  ביטלו את נסיעתם.  

הוא שאל אותי   אם המשפחה   שלי רוצים  לנסוע  במקומם.  שאלתי את אבא  שלי  והוא הסכים.   היה לא קל בכלל  ובתנאים כאלה  המשפחה  עלתה לארץ.  

אני לא עליתי איתם  בגלל   שהיו לי סידורים לסיים אותם.   לאחר שבוע נסעתי גם אני.אליהם   במר סליה  ולאחר שבוע נוסף  עלינו לארץ ישראל. זו הייתה שנת   1975  והתחלנו את החיים החדשים  שהיו לא קלים. אני פתחתי עסק חדש של תכשיטים. העסקים היו מאוד חלשים בתקופה ההיא  ולאחר כמה שנים בשנת 1980  העסקים התחילו להיות טובים יותר. 

בתקופה זו חיתנתי את הילדים שלי: גיל ונטלי.

כל סבא וסבתא יודעים כמה עבודה וכמה הנאות יש עם הנכדים.

 תשע"ו