מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפולין בשנת 1950 לזוג הורים ניצולי שואה למשפחת גולדשטיין. הכל מתחיל לפני תקופת מלחמת העולם השנייה, אבי היה כבר בעל משפחה, אב לבת. במהלך תקופת השואה נאלץ אבי להיפרד מבתו ואשתו ולהחביאם אצל משפחה פולנית, אבי האמין שזה היה הסיכוי האחרון להציל את בני המשפחה מתופת הנאצים. אבי ידע שאם ישאר קרוב למשפחתו יהווה עבורם סכנה היות והיה פעיל קומניסטי והחליט לברוח לרוסיה מתוך אמונה ששם ינצלו חייו, אך כשהגיע  לרוסיה התברר שלא כך הדבר והוא נכלא במחנה עבודה ברוסיה. בזמן שהותו במחנה נודע לאבי שהחל גיוס של פולניים שחלקם נכלאו במחנות העבודה ברוסיה, בין המגוייסים היו מספר יהודים קטן בינהם היה גם אבי.

אבי הצטרף לצבא האנדרס שגייס מספר יהודים בלבד (בינהם היה גם מנחם בגין ראש ממשלת ישראל לשעבר) הוא נלחם נגד הנאצים ועבר במספר ארצות  בהם עיראק מצרים ופלסטינה אחד הקרבות המפורסמים בהם השתתף ונלחם היה הקרב במונטה קסינו באיטליה, על קרב זה קיבל מדליה.

עם סיום המלחמה  חזר לעירו לודז' בתקווה למצוא את אישתו וביתו בין החיים. אך שמע כי בזמן שלחם בצבא, חיילים נאצים שפלשו לכפר בו הוחבאה המשפחה  ורצחו אןתן בעקבות הלשנה של אחד מאנשי הכפר. בתו ואשתו הועמדו זו מול זו ונורו למוות בדם קר. אמי הייתה בת למשפחה דתית בת 10 נפשות. בזמן המלחמה הייתה בגטו לודז', חלק מאחיה נספו באושוויץ והיא ואחותה נשלחו מהגטו למחנה עבודה, אושוויץ ובמטהואזן, שם שוחררו בתום המלחמה. אמי ואחותה חזרו ללודז' בתקווה שמישהו ממשפחתן שרד, לצערן רק שתיהן נותרו בחיים.

אבי ואמי הכירו והחליטו להקים משפחה נולדנו אחותי הגדולה ואני. כל השנים אבי במיוחד רצה לעלות לארץ ישראל. הוא טען שזו המולדת שבה רצה להמשיך את חייו עם משפחתו. עד 1957 ממשלת פולין לא אפשרה ליהודים לצאת מפולין. במאי 1957 עזבנו את פולין והגענו עם רכבות עד לאיטליה משם המשכנו באוניית "ארצה" שהייתה ספינה מאוד רעועה (אחרי ההפלגה הזאת הספינה יצאה מכלל שימוש).

בתאריך 5.5.1957 הגענו לנמל חיפה היה זה ערב יום העצמאות. בדיוק באותו יום הגיעה אונייה נוספת  שנקראה "סאלטה" עם עולים מפולין, בין העולים שהגיעו הייתה משפחת זיידמן שהגיעה מעיר ז'רז'ונוב בפולין עם ארבעת ילדיהם שהצעיר ביניהם שמו צבי שברבות הימים הפך להיות בן זוגי לחיים. מיד עם הגעתנו, כשנתנו לנו תעודות עולה עיברתו לנו את השמות הפרטיים, וזאת כי ראש ממשלת ישראל דאז דוד בן גוריון, דרש שלכולם יהיו שמות עבריים ולא גלותיים.   שינוי זה נעשה ללא כל התייעצות איתנו או עם הורינו. אני הגעתי עם משפחתי לנצרת שהוקמה כמה חודשים לפני הגעתנו ובן זוגי צבי עם משפחתו הגיעו למעברת עולים בחולון. למשפחתי לקח שנה עד שאפשרו לנו לעבור לחולון  (אז לא ניתן היה לעבור לעיר אחרת ללא אישור מהסוכנות ) אני ומשפחתי הגענו לאותה מעברה שכבר גר בן זוגי צבי ומשפחתו.

הם גרו שני צריפים מאחורינו. אני הייתי בת שמונה והוא בן 11. במעברה היו חיי חברה טובים ולנו הילדים הייתה ילדות שמחה למרות שלא היו להורים של כולם אמצעים כלכליים רבים  כל אחד מהמשפחות שיפצו את ביתם וגינתם במו ידיהם. אחרי מספר שנים עברו כל המשפחות לשיכונים והמפגשים בין הורינו המשיכו . כשגדלנו אני ובן זוגי צבי, התחתנו בשנת 1970.ה"גורל" הפגיש בינינו.

הורינו שרדו את השואה ואיבדו את משפחותיהם,אך זכו לראות את ילדיהם מתחתנים ומקימים משפחה בארץ ישראל.

הזוית האישית

סבתא אהובה: התכנית תרמה לקשר המיוחד שנרקם ביני ובין נכדי עילי, ההבנה שלו שאינני רק סבתא!