מאגר סיפורי מורשת

סבתי שרה מספרת על עלייתה מתוניס:

"הייתי בת יחידה במשפחה בעלת שמונה נפשות. נולדתי ביום האחרון של שנת 1929. בהתחלה למדתי בבית ספר הצרפתי בגאבס אבל לאחר זמן ההורים שלי הוציאו אותי מהבית ספר ולכן לא למדתי הרבה שנים.

כילדה קטנה שחקתי עם חברות שלי במשחקי חצר ברחוב שליד הבית כמו קפיצה בחבל, קלאס ועם בובת סמרטוטים. באותה תקופה הבנות של המשפחה לא היו יוצאות מהבתים, עד גיל 18 כל הזמן בעבודות הבית ניקיון ובישול עם אמא שלי.

אבא שלי היה הרב של גאבס, וחבר בבית הדין המקומי ומורה בתלמוד התורה של העיר. כפי שהיה נהוג אז, אבי בחר בעבורי חתן בלי לשאול אותי או את אימי ואני הסכמתי. התחתנתי בשנת 1947 עם בעלי פרץ ז"ל שעבד כמוכר וחיט בחנות של משפחתו ומזה התפרנסנו. לאחר החתונה ובמשך 19 שנים, עד העלייה לארץ ישראל גרתי אצל ההורים של בעלי.

תמונה מתוך הדרכון של סבתי

עלינו לארץ יחסית מאוחר, בשנת 1966, אחרי שהאחים שלי היו כבר כמה שנים בארץ. שאלו מי רוצה לעלות לארץ ואנחנו נרשמנו. מתונסיה הגענו אני ובעלי ז"ל ותשעת ילדי שרובם היו קטנים לצרפת ומצרפת עלינו לארץ ישראל באוניה.

התנאים באוניה היו קשים הילדים שלי היו קטנים והם חשו ברע והקיאו במהלך ההפלגה , כך שהנסיעה באוניה לא הייתה פשוטה. הורי נשארו בצרפת ועלו לארץ כעבור שנה וחצי. בשנה שהגענו לארץ ישראל, לא ידעתי עברית ולכן היה לי מאוד קשה להסתדר בכל מקום כמו למשל בי"ח, משרדי ממשלה וכו' אך אחיי עזרו לי. באותה שנה הייתה מלחמת ששת הימים ואח של בעלי, שהיה חיל בצנחנים, (משה) נהרג במלחמה.

כשהגענו לארץ קיבלנו שתי דירות סמוכות ובהן אני גרה עד היום. לאחר מספר שנים נולדה בתי הקטנה איילת ובסך הכול יש לנו עשרה ילדים. הוריו של בעלי עברו לגור בעפולה. בהתחלה הם גרו בקרוונים ולאחר מכן בבתים. הם חיו ונפטרו והובאו לקבורה בעיר עפולה. הורי התגוררו בבאר שבע ולאחר שנפטרו נקברו בבאר שבע."

הזוית האישית

רעות מימון, יעל הוכהויזר מתעדות את סיפורה של שרה סברוסה מימון