מאגר סיפורי מורשת

זה התחיל בשנת 1978 שהממשלה החליטה ליהד את הגליל, זאת אומרת להקים יותר יישובים יהודיים בגליל וביניהם קורנית, ושם מתחיל סיפורה של סבתי.

ביום העצמאות הראשון שחגגו בקורנית

בתחילת הבנייה היו רק שלוש עשרה משפחות. הם באו מהרבה ערים ואזורים בארץ. לסבתי היו אז שני ילדים: אמי ורד ודודי ירון. הם באו מערד. זמן הבנייה היה ארבע שנים ארוכות. סבתא מספרת:  "גרנו בקרוונים איפה שנמצא היישוב עצמון כיום". היא הסבירה לי שהיה צפוף בקרוונים, הם סבלו ולא היה נוח אבל הם ידעו "שהעתיד וורוד" כך סבתא שלי סיפרה לי על אחת החוויות שתוכיח זאת:

עוד בזמן הקרוונים סבתא הייתה בהריון עם הילד השלישי – אבישי. באותו היום סבתא שלי הייתה עם הילדים לבד בבית בלי סבא שלי, והיא הרגישה סימנים לכך שהיא עומדת ללדת. זאב זיו אחד המקימים לקח אותה לבית החולים וסייע לה בלידה. לאחר כמה שעות היא חזרה הביתה עם התינוק. אחרי שמונה ימים הייתה ברית מילה במועדון היישוב, כל היישוב היה מוזמן הייתה חגיגה כולם היו מאושרים והם חגגו עד הלילה!

"פארק גדי" בקורנית על שם גדי כץ, מבוני היישוב. ברקע ניתן לראות את המושב יודפת. (ויקיפדיה)

אני שמחה שבנו את היישוב ושסבא שלי וסבתא שלי החליטו לבוא ולעזור להקים את היישוב עוד בהתחלה…

קורנית

"קוֹרָנִית הוא יישוב קהילתי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב. היישוב נוסד בשנת 1978 כמושב שיתופי, וארבע שנים אחר כך הפך ליישוב קהילתי. בשנים הראשונות התגוררו חברי היישוב בקראוונים באתר זמני[1]. היישוב נמצא על הר שְׁכַנְיָה, בצמוד ליישוב שכניה. היישוב נקרא על שם שיח התבלין קורנית הנפוץ באזור. ביישוב ישנו גן משחקים, גן ציבורי קטן ובו אמפיתיאטרון, וכן פארק ששמו "הדרך של בן", על שם יליד היישוב, בן סלע, שנפל במלחמת לבנון השנייה."  (ויקיפדה)

הזוית האישית

מאיה רוטמן: היה לי מעניין לשמוע איך הקימו את קורנית ולדעת שסבתא שלי הייתה חלק ממשהו חדש. אני ממליצה על התכנית הזו לילדים אחרים.