מאגר סיפורי מורשת

העלייה לארץ ישראל בעליית הנוער

בדרכי לארץ לקחו אותנו קבוצת ילדים בין 7-10 שנים באונייה צרפתית למחנה הנקרא "קומבוס" הנמצא ליד העיר מרסיל שבצרפת שם לימדו אותנו את השפה העברית ואת היעוד לישב את הארץ. תקופה של שנות ה-50. שבמהלכן, שתי אחיותי הנשואות, הן היו כבר בארץ ועברו את מלחמת הקוממיות. אני שהייתי ביחד עם כמה חברים שאנחנו עדיין בקשר כשנה בצרפת עד הגיע הזמן ואז נשלחנו עם אונייה הנקראת "נגבה".לישראל

זוכר אני איך הגעתי לארץ ישראל דרך אונייה ששטה שבעה ימים ממרוקו עד חיפה , למחנה הנקרא שער העלייה. שם ריכזו את כל הילדים ואני כולי בן שבע שנים ללא הורים. משפחתי חשבה שלוקחים אותי למחנה קיץ כך נאמר למשפחתי על ידי נציגים של עליית הנוער.  נציגי עליית נוער סיפרו זאת למשפחתי, בכדי שהשלטון במרוקו לא יתנגד לעלייה מסיבית של יהודי מרוקו לארץ ישראל. לכן העלו קודם ילדים ולאחר מכן את המשפחות  שנותרו מאחור. אני הגעתי לארץ ברביעי למאי 1950. בהמשך ניצגי עליית הנוער שהיו אחראים על מבצע העלאת ילדי מרוקו לארץ ישראל הם יצרו קבוצות שנישלחו כל קבוצה לקיבוץ אחר בארץ.

חיי בקיבוץ דורות

הגעתי לקיבוץ הנקרא "דורות" השוכן בשער הנגב עם קבוצה של  10 ילדים שזה היה הגרעין הראשון בקיבוץ. גדלנו בקבוצת ילדים בקיבוץ וכל ילד אומץ על ידי משפחה מהקיבוץ. בשנים הראשונות התנהלנו כקבוצת ילדים כמו ילדי הקיבוץ. בגיל 15 הפכנו לקבוצת נוער והצטרפו אלינו עוד ילדים ואז נוצרה קבוצה כ-30 נערים.

סדר היום שלנו כלל:  מ – 6:30 בבוקר חולקנו כל אחד למקום עבודה המתאימה לו. עבדנו עד השעה 13:00 ולאחר מכן למדנו משעה 14:30 עד 17:00 .ובערב היו לנו חוגים כמו:ריקודי עם,לימוד מוזיקה עם כלי נגינה . והלכנו לישון בשעה 22:30.

בהמשך חיי בקיבוץ בשנת 1953 הגיע משפחתי במסגרת הסוכנות לארץ ישראל ולקחו אותם לעיר עכו שהייתה בצפון. אמי עלתה עם אחותי הקטנה לארץ ואבי נפטר זמן קצר בטרם עלייתי. בפעם הראשונה שביקרתי את אימי בעכו המדריכים ליוו אותנו באוטובוס ביחד עם מתנות מהקיבוץ כגון: תרנגולות, חבילת ביצים ובחג הפסח הבאנו איתנו גם מצות.

בתקופה הזאת הייתי כבר בגיל 16 . נהנתי בכל פעם שהייתי נוסע  לבקר את אימי. בהמשך התקופה בה הייתי בקיבוץ היו לוקחים אותנו לטיולים ברחבי המדינה. טיילנו בטיולים רבים, מהנגב עד אילת והצפון. מרבית הטיולים נעשו בהליכה, במקומות שרכבים לא יכלו להגיע.

השהות בקיבוץ הסתיימה בהגיענו לגיל 18, הגיל שבו מתגייסים לצבא. אנחנו התגייסנו לחייל הנח"ל שבו אנחנו נשארים במסגרת הצבאית ביחד לשם הקמת קיבוצים חדשים שבמשך הזמן זה הופך למקום של קבע. לאחר גמר שרותי הצבאי חזרתי לקיבוצי "דורות" ושם התקבלתי לחברות המשק. בגיל 25 הכרתי את אישתי לעתיד בקיבוץ ושם התחתנו ובני הבכור נולד בקיבוץ. לאחר כשנתיים עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור בעיר ראשון לציון ובו אני גר עד היום הזה.

הזוית האישית

העבודה שלנו ביחד קירבה אותנו ועזרה לנו להכיר יותר אחד את השניה.