מאגר סיפורי מורשת

סבתא זאנה נולדה 12.6.1948 באוקראינה.

סבתא תמיד רצתה לעלות לארץ, אחרי שהתחתנה עם איגי והולידה ילד ששמו ודים (אבא שלי). ז'אנה החליטה שכאשר יפתחו את הגבול וכאשר ודים יקבל תעודת סיום אז יעלו לארץ.

טקס סיום הלימודים של ודים

יום לפני העלייה ארצה הייתה מסיבת הסיום של ודים, איגי וז'אנה התרגשו והרגישו גאווה שהבן שלהם מסיים את בית הספר. האירוע התרחש במרכז העיר. היגיעו לאירוע תלמידים משבעה בתי ספר. בכל כיתה היו שלושים תלמידים שקיבלו תעודת בגרות, כל ילד היה לבוש עם חולצה לבנה, זר פרחים, חליפה, מכנסים כחולים כהים, ועניבה. וכל  הנציגים של ההנהלה מכל בית ספר הגיעו לטקס. היו 4-5 תלמידים מכל בית הספר שקיבלו מדליית כסף, ודים היה אחד מהם. בנוסף היו 4-5 תלמידים מכל בית ספר שקיבלו מדלית זהב, הטקס היה מעניין מאוד ומרגש. לאחר הטקס כולם הלכו לבית הספר של ודים שם היו ריקודים, שירים ושולחן שהיה מלא באוכל. הטקס היה יפה ומרגש.

העלייה לישראל

יום לאחר מכן בשעה שש אספו את ז'אנה, איגי, ודים וסבתם לאה במונית אל העיר קייב. שם חיכו להם כל הקרובים כדי להגיד שלום. ז'אנה מאוד התרגשה, משם לקחו רכבת אל בוקרשט ומשם מטוס אל תל אביב. הטיסה הייתה מאוד קצרה. כשנכנסו לנתב"ג חיכתה להם ליאורה (קרובת משפחה של ז'אנה) ומשם נסעו לרמת גן לגור איתה. הם קיבלו תעודות כמו תעודת עולה או תעודת זהות ישראלית, אף אחד לא ידע עברית. לפרנסה הם עבדו בניקיון בתים תמורת כסף. תוך שבועיים הלכו לאולפנים ללמוד עברית. המקצוע של ז'אנה היה רוקחות, אז היא הלכה לקורס לרוקחות. תוך חצי שנה קיבלה תעודה שאיפשרה לה להתחיל לעבוד. כך היא התחילה לעבוד במקצוע. באותם הזמנים האלה איגי התחיל לעבוד בתור משגיח במכללת שנקר. ודים עשה שלושה תארים בכימיה, התחתן התחיל לעבוד בחברה תרופות כמנהל מחלקה., הוליד אותי (תמיר) ואת אחי, עד שהגעתי לזמן זה שבו אני כותב את הסיפור.

הזוית האישית

אני למדתי מהתוכנית הקשר הרב דורי על סבתא שלי על מה היא עברה בחיים שלה ושכאשר עובדים קשה ומנסים בסוף מצליחים. הקשרים שלי ושל סבתא התחזקו ועכשיו אני יכול להבין אותה יותר טוב.