מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 28 במאי 1951 במרוקו, בעיר קזבלנקה.

 

בתאריך 7 במרס 1962 עליתי לארץ ישראל. לא עליתי עם עליית הנוער לארץ, עליתי עם פעילים ודתיים שהבריחו אותי ממרוקו. תמיד אמרו שאני הילדה המפונקת שחיה עם כפית של זהב. לקחו אותי מנמל חיפה למשפחה דתית שתגדל אותי.

החיים בפנימייה 

את חג הפורים הראשון שלי חגגתי בבני ברק. כעבור זמן מה מצאו לי פנימייה ללמוד בה בראשון לציון, וכעבור שנה העבירו אותי לפנימייה אחרת לבית עולות בירושלים. שנה אחרי עברתי לפנימיית "דוד ואסתר" בתל ארזה כי לא הייתה למשפחה שגידלה אותי תקציב שהייתה אמורה לשלם עבורי לפנימייה. כילדה דברתי צרפתית בלבד, וכיוון שלא דיברתי עברית, נענשתי. למזלי, המנהלת והמדריכות אהבו אותי כי הייתי נקייה, מסודרת, אחראית וממושמעת. מסיבה זאת מינו אותי  להיות אחראית על ילדות בנות 18-15 בפנימייה.

 

בשבתות ובחגים לא היה לי לאן ללכת, לכן שמחתי שהיה לי בית בפנימייה. יום אחד כשחזרתי מבית הספר פגשתי את אחי הגדול שלא ראיתי אותו מאז העלייה. הוא שאל אותי אם אני יודעת היכן המשפחות שלנו מתגוררות, ומאז המפגש הזה התחלתי לנסוע בחגים ובשבתות. שנים מספר אחרי הגיעו הוריי לארץ. אני מוקירה תודה לפנימייה כי שם למדתי אקרובטיקה, ריקודי עם ותפירה. כישורים שמלווים אותי עד עצם היום הזה.

 

קומקום הנחושת 

עד היום נמצא ברשותי חפץ יקר שחלמתי עליו בהיותי בת 10, החפץ שליווה אותי בזמן העלייה עם אחי לארץ, קומקום גדול מנחושת ומגש פמוטות. כאשר הוריי עלו לארץ  חלפו שנים, הקומקום ליווה אותי כל אותה העת.

 

התחתנתי, ונולדו לנו ארבעה ילדים. שנים מספר אחרי גיליתי שיש לי שלושה אחים נוספים מצד אבי.  כשאבי נפטר, אחותי מצדו של אבי, פענחה את חלומותיי. כך נסעתי לטיול שורשים במרוקו והשלמתי את החלום. קניתי פריטים רבים מארץ מולדתי, פריטים שיישארו מזכרת גם לילדיי ולנכדיי.    

 

תל ארזה: "תל ארזה היא שכונה חרדית במרכז ירושלים. חלקה המערבי של השכונה נקרא באופן רשמי גבעת קומונה."

 

תשע"ה