מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בשנת 1951 שהייתי בגיל חמש. זה דבר שלא נשכח. הייתה לי ילדות יפה עם הרבה חוויות יפות שלא נשכחות. עליתי לארץ עם הורי, אחיי ואחיותיי. טסנו במטוס גדול נסענו ברכבת ובשבילי זו הייתה פעם ראשונה והתרגשתי מאוד. הקליטה הייתה קלה, והשפה הייתה חדשה וקלה להבנה מכיוון שלא ידעתי לדבר שפה אחרת.

 

ההתאקלמות הייתה קלה בגלל שהייתי קטנה ולא הבנתי כלום. גרנו במעברות ובצריפים, היה קטן ונחמד.היו לי חברות מכל העדות והתחברתי אליהם מהר כי הייתי חביבה על כולם, יש לי שתי חברות שהיו איתי במעברה ואני עדיין בקשר איתם: שני וסוניה. המעברה הייתה מעברת כברי. הייתי בגן ילדים זו הייתה חוויה שלא נשכחת לעולם. אני בת זקונים והייתי ילדה מפונקת מאוד עד היום.

היו לי הרבה חברות מכל העדות: עיראקים, פרסים, כורדים, רומנים. בבית דיברתי ארמית ועם חברותי דיברתי עברית. זה היה קל יחסית, כי הייתי בגן וזאת השפה שדיברנו בה ושיחקנו בה.

בתמונה רואים אותי עם חברה שלי חדווה היא גם כורדית. 

 

 

 

התמונה צולמה בבית הוריי, בשנת 1960. החברות שלי היו מאוד נחמדות ונעימות. למדתי מכל חברה מנהג אחר לפי העדה שלה וזה היה מעניין  מאוד בגלל שכולנו ציונים. כשהייתי בגדנ"ע (כמו צבא אבל יותר קל מהיום)  היו לי חברים חדשים. חלק מחבריי היו אחיינים שלי בגלל שהייתי בת זקונים.

 

התחתנתי בגיל 18.

 

באותו גיל עזבתי את בית הורי ועברתי לגור עם בעלי בבית נפרד. אחרי שנה ילדתי את בני הבכור שרון. אחר כך ילדתי את בני השני ראובן. (אבא של רון , נכדי, איתו אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ).

לבסוף ילדתי עוד שתי בנות: את מירב ורבקה. יש לי 6 נכדים שלושה בנים ושלוש בנות. כשהייתי בת 27 עברתי לביתי הנוכחי החרמון 20.

 

עבדתי בבית חרושת לווילונות, כמבקרת איכות של הווילונות (זאת אומרת ביקורת על טיב). אחרי 10 שנים עבדתי בבית חולים נהריה כתופרת. לפני שנתיים יצאתי לפנסיה מהעבודה, עבדתי 30 שנה בבית החולים. אחרי שיצאתי לפנסיה אני ממשיכה לתפור ולתקן בגדים לנכדיי במכונת תפירתי. המשפחה שלי גדלה והתפתחה ואני מאוד שמחה להיות חלק ממנה כסבתא מאושרת. 

תודה רבה על תכנית הנפלאה, הקשר הרב דורי, הפרויקט המשתף את הנכד עם הסבתא!