מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר נולדה בשנת 1943 בעיר טריפולי שבלוב. כאשר אימא שלה כרעה ללדת, קראו למיילדת שיילדה את אימא של סבתא, בהמשך הפכה אותה  המיילדת לסבתא רבא שלי מצד סבא שלי. סבתא אסתר עלתה ארצה יחד עם בני משפחתה בשנת 1950.

סבתא מספרת כי המחשבה על עליה לארץ ישראל החלה בשנת 1942 בזמן מלחמת העולם השנייה, עם הפלישה הנאצית ללוב. בשנה זו הורחבו חוקי האפליה הגזעית וגברים יהודים בני 18-45 גויסו לעבודות כפייה ובלוב הוקמו גטאות כמו : ג'אדו, סידי אל-עזיז ובוקבוק. עם סיום המלחמה החלו מאורעות מצד הערבים בלוב. הורי סבתי לא הרגישו מוגנים יותר בלוב אחרי שסבלו מרדיפות הערבים והחליטו להגיש אשרות עלייה לארץ וחיכו במשך שנתיים עד שהשלטון האיטלקי (ששלט באותה  תקופה בלוב) אישר לכל המשפחה לעלות לארץ ישראל.

ההתארגנות לפני היציאה מלוב הייתה בסתר מחשש של תקיפה מצד הערבים. כשהייתה בת שבע שנים ,יחד עם בני משפחתה (הורים, אחות וארבעה אחים), החל המסע של סבתא לארץ ישראל בספינת "הקוממיות".

במשך שבוע ימים ישבו סבתא ומשפחתה לאורך החוף וחיכו לספינה שלהם ורק לאחר שבוע הספינה הגיע וסבתא התחילה את השייט שלה לארץ ישראל. לפי מה שסבתא זוכרת, ספינת ה"קוממיות" הייתה מאוד גדולה ומרשימה.  במהלך השייט סבתא הרגישה לא טוב, היא סבלה מבחילות וסחרחורות בנוסף המיטה בה ישנה הייתה הקומה השנייה של מיטת קומתיים "רעועה" וכאשר הספינה התנדנדה קצת סבתא נפלה לרצפה. למזלה של סבתא הרצפה הייתה עשויה מסוג של פלסטיק, לכן לא קיבלה מכה חמורה. כדי להעסיק את עצמם בשייט, סבתא  והאחים שלה שיחקו תופסת וחמש אבנים.

לאחר עשרה ימים של שייט הגיעה הספינה לנמל חיפה. ההגעה לנמל וקבלת הפנים הייתה מרגשת, סבתא זוכרת איך אחזה בידו של אבא שלה ויחד ירדו במדרגות הספינה.

את המסע וההסתגלות לארץ חדשה, זוכרת סבתא כילדות מיוחדת ומרתקת .

הזוית האישית

אלון: אהבתי לשמוע את הסיפור של סבתא, החלקים המותחים בסיפור עניינו אותי מאוד. אני מאחל לסבתא הרבה בריאות ואריכות ימים.